אור ויקר קדושת החיים

מיקומה של פרשת עגלה ערופה (כא א) בתוך ארבע פרשיות העוסקות במלחמות ישראל מעוררת תמיהה. היה לה לתורה לכתבה” או לפני פרשיות המלחמה” לאחר ערי מקלט להורג בשגגה” או בסיום פרשיות המלחמה” בתחילת פר’ כי תצא.
בעלי המוסר מסבירים: התורה מיקמה את פרשת החלל הבודד שלא נודע מי הכהו” בעיצומן של פרשיות המלחמה” להדגיש את ערך קדושת החיים” אפילו של אדם בודד” שאפשר שהיה מקצות החברה” ואולי גם עסק בפלילים. ובייחוד בשעה שמתנהלים קרבות” ונופלים חללים רבים ח”ו” וכל מערכות המדינה נרתמות למאמץ המלחמתי בטיפול פצועיה וחלליה” שמא יידחה הטיפול בחלל שנמצא בשדה” לחדד בלבנו שגם אם מסביב ייהום הסער” יש להתייחס לחלל הבודד במלוא ההתייחסות” “כי בצלם אלקים עשה את האדם”.
במסכת סוטה (מו א) “אמר ר’ יוחנן בן שאול: מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל? (אשר לא ייעבד ולא ייזרע) תבוא העגלה שלא עשתה פירות” וייערף במקום שלא עושה פירות ותכפר על זה שלא הניחוהו לעשות פירות”.
במחשבה ראשונה מסביר התלמוד” שהכוונה ב’פירות'” לבנים” שלא אפשרו לחלל להמשיך דורות נוספים. אך לפי זה ייקשה” באם הנרצח זקן או סריס לא נצטרך לקיים טקס עגלה ערופה! אלא מגיעה הגמרא למסקנה” שהכוונה לחלל שלא יוכל יותר לקיים מצוות ותורה.
הפרשה הצמודה לעגלה ערופה לפניה היא “כי תצור אל עיר ימים רבים” לא תשחית את עֵצָהּ כי ממנו תאכל” ואותו לא תכרות”. התלמוד (תענית ז) מפרש פרשה זו על תלמיד חכם” ‘אם תלמיד חכם הגון הוא – ממנו תאכל ואותו לא תכרות’ רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא זה ת”ח שאינו הגון.
הצמדת עץ מאכל לעגלה ערופה תסביר את הצורך בכתיבת עגלה ערופה באמצע פרשיות המלחמה כדברי הכ”י:
“ואם כן” כל משכיל יראה בעין שכלו” שסמיכות שתי פרשיות אלו מבואר מעצמו. ממה נפשך – אם טעם עגלה ערופה שלא הניחוהו לעשות פירות בפריה ורביה שפיר נסמכה לפרשה הקודמת” המקפדת על עץ עושה פרי” שלא לכרות אותו וק”ו פרי האדם… (ואם הפירוש הוא כפי המסקנה) שלא הניחוהו לעשות פירות של מצוות הרי גם בפרשה שלפניה” הקפיד על זה” שלא לכרות הת”ח עושה פרי עץ חיים למינו. וכפי שהתלמוד אומר על הפסוק ואתם הדבקים בה’ אלקיכם חיים כולכם היום” כיצד ידבק האדם באלקים? יידבק בת”ח ובתורתם”.
אנו נמצאים בימי הרחמים והסליחות” ומבקשים “זכרנו לחיים… למענך אלקים חיים”” נחדד את חשיבות שמירת החיים הגשמיים והרוחניים לנו ולסובב אותנו” ונקדש חיינו בתורה ובמצוות.