בשנות בחרותי” ראיתי במו עיני תאונת דרכים מחרידה ב”כביש הסרגל” הידוע לשמצה” טרם נתקנו בו נתיבים נפרדים כהיום הזה. חזיתו של רכב שסטה מן הנתיב ונתקע בגזעו העב של עץ אקליפטוס הייתה מעוכה עד פניו של הנהג כשראשו שעון על ההגה שכמו נורה אל תוך בטנו והוא בלא רוח חיים. הוא היה בן קיבוץ בית זרע השכן לקיבוצי. עמדתי שם מבלי יכולת לגרוע עיני מן המחזה” מביט בעיניו של המוות כמבקש לשוח עם הלך זר ומבעית שכמותו. מן המושבים האחוריים עלו זעקות שבר של שלושה חיילים פצועים. ודאי היו בדרכם לחופשת השבת שכן היה זה יום חמשי אחה”צ. כל גופם פצע וחבורה ויללתם עד לב השמים. מקץ חמש דקות הגיעו צוותי ההצלה לעשות מלאכתם תוך שהם מגרשים אותנו הסקרנים” איש איש חזרה אל רכבו. שבתי משם למקום מושבי באוטובוס הגדול והמוגן מהרהר על משמעות החיים והמוות.
שנים לאחר מכן שמעתי לא פעם מפיו של מורה הנהיגה שלי” דובי אוסטרייך שמו” שרוב רובן של תאונות הדרכים” סיבתן בטעויות אנוש וניתן היה למונען לוּ רק… ולעיתים במהלכם של השיעורים היה נוזף בי ואומר: “הנה עכשיו עשית טעות! את חלקך בתאונה קטלנית תרמת! הבאת את ה’גפרור הבוער’ אך למזלך לא היו לאש שלך ‘עצים לאחוז בם’. ואוי לך אם תתנחם בעובדה שהפעם לא קרה דבר”” סיים דבריו מביט נכחו אל הדרך ומרחיק מבטו ממני כאילו יש בליבו עלי. נכלמתי! דומה שהבנתי את משמעות דבריו. וזכרוני הפליג לאותה תאונה מחרידה על כביש הסרגל.
וכשהייתי מתלווה מפעם לפעם אל אבי מורי שיחיה” לנסיעותיו התכופות” היה בעיני ממש כ”חסיד המושל”. מעולם לא היה מעורב בתאונה לא באופן ישיר ולא בגרמא דגרמא אף שהוא אוחז בהגה כבר למעלה מחמישים שנה. ממקום שבתו הוא צופה בנהגים ומנתח כהרף עין את השלכות התנהגותם ומקדים תרופה למכה. פעם אחת ויחידה תפסוהו חוצה קו לבן שעה שתמרן כדי לחמוק מתאונה שחזה בעינו החדה. השוטר שעיכבו בצד הדרך והקליד את שמו במחשב המשטרתי נדהם לגלות שנהג זה שלא דבק בו רבב של עבירת תנועה בכל שנות אחיזתו בהגה. תיכף פטרו לשלום והתנצל בפניו שהטריד מנוחתו. אח! הלוואי הגעתי לקצה קרסוליו. לו רק זכיתי למעט ממתינותו” ענוותו” אורך רוחו” ותרנותו” ראיית הנולד שלו” שמירתם והוקרת ערכם של חייו וחייהם של אחרים. לפחות אנסה ויהי מה!
סע לאט!( במנגינת “בים! בם! בום!”)
(לידיד נפשי משה חסדאי הי”ו שמשקיע מירב ומיטב זמנו לנושא הבטיחות בדרכים).
בית א
שני נערים נסעו בדרך בים בם בום
כרע נהג ליִצרו ברך בים בם בום
העבידו “אל זר” בפרך בים בם בום
פיתהו – שלחייו אין ערך- בים בם בום
פזמון
אמר חברו: “זה נורא חבר
אתה נוסע כה מהר”
הוסיף ואמר: “איֶה מורא חבר?
על דבר ה’ אתה עובר!”
בית ב
השיב בצחוק רם אותו ביש גדא בים בם בום
“הרי אתה חובש במד”א” בים בם בום
“ולְמָה אתה חובש במד”א” בים בם בום
“אם לא לשיר לנו בלדה” בים בם בום
פזמון
אמר חברו: “אנא נא האט
“טוב כלב חי- מארי המת”
הוסיף ואמר: “עצבי אתה מורט
האט פן שנ-ינו ניכרת”
בית ג
כביש הבקעה בשעת ערביים בים בם בום
בנתיב מולם כמו משמים בים בם בום
משאית גדולה עד לב שמים בים בם בום
ולרכבם “צמחו כנפיים” בוּם! בוּם! בוּם!
פזמון
שתק חברו”לא אמר דבר
גם חברו נמוג עבר
נקברו ברכבם כדין “ארבע מיתות”
לכל “בני מרִי” זה הוא אות”
ניסע לאט!
