לפני שנים מספר עיתון ה’וושינגטון פוסט’ ערך ניסוי שבו הוזמן אחד מטובי הנגנים של ארצות הברית – הכנר ג’ושוע בל (Joshua Bell)” לנגן בשיא הלחץ בבוקר בכניסה לרכבת התחתית על יד בניין הממשל בוושינגטון “כשהוא מחופש לנגן רחוב. הוצבו מצלמות נסתרות לצלם את 45 הדקות שהכנר המפורסם ניגן. וזה מה שצולם: מתוך 1″079 הולכי רגל שעברו” רק 7 מהם עצרו! סך הכל הושמו בכובעו רק 32 דולר…
כאשר ג’ושוע בל צפה בפלייבאק” הוא היה אחוז תדהמה: “הם לא שמים לב אלי!” בל הזדעק. הכוכב היה מורגל לנגן בפני קהל מתלהב באולם צפוף עד אפס מקום כאשר הוא מקבל משכורת של 1000$ לדקה! הוא מנגן על כינור מסוג סטרדיוואריוס Stradivarius ששווה 3.5 מיליון דולר. ושם” בכניסה לרכבת התחתית באותו בוקר” בל ניגן את המוסיקה שנחשבת הכי יפה בעולם” אבל כמעט אף אחד לא שם לב. אמנם היו כמה ילדים שהתעניינו אבל אימותיהם מנעו מהם לעצור ולהקשיב. היה נראה כאילו משהו מושך את הילדים כי הם המשיכו לסובב את ראשם גם כאשר האימהות משכו אותם קדימה.
מה שעצוב בכל הסיפור הזה שרוב האנשים היו אטומים” הם לא התפעלו ולא הטו אוזנם ולבם לצלילים היפים שבקעו מהכינור.
והקשר לחודש אלול הוא עמוק ומדויק. במשל החסידי המפורסם של רבי שניאור זלמן מלאדי” הוא אומר: “פעם בשנה לפני שהמלך נכנס לארמונו בכל הדרו” תושבי העיר נוהרים לשדה לקבל את פניו (השדה מייצג את המקום שבו האדם עובד ומשקיע את כל מאמציו – בתוך העולם הגשמי). דווקא במקום הזה המלך נמצא” הוא נגיש – כל אחד אשר חפץ לבו יכול להתקרב ולדבר עם המלך” והוא מקבל כל אחד בסבר פנים יפות”.
האם אנחנו כמו הולכי רגל בניסוי שבשעת שיא הלחץ של החיים אין לנו פנאי לשים לב?
הקב”ה יוצר יצירות נהדרות בכל יום” מגווני הצבעים בזריחה ובשקיעה” עד לסימפוניות הגדולות שבטבע” כשבין כלי נגינתו מנויים – הרוח” גלי הים ומקהלת הציפורים. אך השאלה היא האם אנחנו עוברים ונעים מהר מדי ומפסידים את הכל?
זה מזכיר את החסיד שרץ הלוך וחזור ברחובות העיירה…עד ששאלו הרב: “למה ולאן אתה רץ כל הזמן?” והוא עונה בין הנשיפות “אני מחפש את הקב”ה”. משיב לו הרב: “ככה לא תמצא אותו” תעצור! הוא נמצא ברגע שתתן לו להיכנס”.
חצי מחודש אלול כבר חלף (!) עלינו לפנות זמן כדי לעצור ולפקוח את עינינו” אוזננו ולבנו (ראה דברים כ”ט” ג’) ולחוות את גדלות המלך גם כאשר אנו במרוץ היום יומי. אסור לנו להחמיץ את ההזדמנות שהקב”ה נמצא כאן” איתנו ועכשיו” “דִּרְשׁוּ ה’ בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב” (ישעיהו נה” ו). עלינו לשאול את עצמנו האם אנחנו מוכנים (במידות מתוקנות) לקראתו ולקבל את פניו” שהרי “המלך בשדה”?
