חשבתם על זה פעם” למה מי שתוקע בשופר מברך “לשמוע קול שופר”? לא היה הגיוני יותר לברך “להשמיע קול שופר” או “לתקוע בשופר”?
לפני 800 שנה בערך” התמודד הרמב”ם עם השאלה הזאת וכתב “המצוה היא השמיעה” לא התקיעה” ואין אנו תוקעין” אלא כדי לשמוע” (שו”ת הרמב”ם סי’ קמ”ב” כ”ד).
הרמב”ם כמובן התכוון לפסוק הלכה” אך נראה שבדבריו יש גם אמירה חינוכית גדולה מאוד. כולנו אוהבים להשמיע את דעותינו בכל במה אפשרית” אבל השאלה הגדולה היא” האם אנחנו מוכנים גם לשמוע אחרים? או שאנחנו תמיד חייבים להשחיל את המילה האחרונה?
הרמב”ם רומז לנו שזה הסוד של השופר. אנו מברכים דווקא “לשמוע קול שופר” כי השופר מזכיר לנו שנכון” זה מצוין והכרחי להשמיע את דעותינו” אבל צריך גם לדעת לשמוע. צריך לפעמים להשתחרר מהאג’נדה ומהדעות הקדומות שלנו ולהיפתח להקשיב לקולות שונים.
הקשבה אמיתית” המאפיינת אדם חכם” מתחילה כאשר לא נכנסים לתוך דברי החבר ומאפשרים לו להציג את דעותיו ללא הפרעה (‘פרקי אבות’ ה” ז). מי שיודע לשמוע” יכול ללמוד מניסיון החיים של אחרים כפי שנאמר ב’פרקי אבות’ (ד” א) “איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר ‘מכל מלמדי השכלתי’ (תהלים קי”ט)”.
אולי שש המילים החשובות ביותר ביהדות “שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד”” פותחות בהקשבה. כי כאשר יודעים לשמוע” אפשר להפנים את הערכים. ולכן אחת מ-48 הדרכים להפנים את התורה היא “שמיעת האוזן” (‘פרקי אבות’ ו'” ה’).
אחד הדברים היפים בצבא הוא שבסוף כל קורס צבאי (ולפעמים אפילו באמצע)” המפקדים מבקשים מהחניכים למלא משוב ולומר נקודות לשימור ולשיפור (נכון” בכל קורס “לא היו מספיק מד”סים”…).
היכולת הזאת של המפקדים להקשיב אפילו לאחרוני החיילים וללמוד מהם” היא אחד מסודות ההצלחה של צה”ל ומאפשרת דינאמיות והתקדמות. כי מי שמסוגל לשמוע – מסוגל גם להשתפר ולהתקדם.