עולם שלם של ראשיות הולך להיפתח לפנינו השבת. פרשה שהפשט בה כמעט שאינו עומד בפני עצמו” זוקק ומזמין את עולמות הדרש הרמז והסוד לבוא ולסייע” ולתת מעט פשר בתוך עולם הסוד הנקרא מעשה בראשית שאין לנו בו הבנה וידיעה כלל” לו ידעתיו הייתיו.
ואף על פי כן” יש מקום להתבונן איך התחילו הדברים” או לפחות איך הם נוסחו בתורה עצמה. זהו כלל גדול בלימוד תורה” שמהותו ועצמותו של מושג או מילה” מסתתרות בדרך כלל במשמעות הבסיסית שלו בעת שהוא מופיע בפעם הראשונה בתורה.
ננסה לתת את הדעת על הציווי הראשון של אלוקים אל האדם. ממה מורכב אותו ציווי? מה תוכנו? מדוע דווקא עם ציווי זה בחר אלוקים לפנות אל האדם? מהי ראשית פניית אלוקים שבשמים אל האדם אשר ברא בארץ?
התשובה המוכרת היא שהציווי הראשון הוא הדיבור פרו ורבו. אך זוהי תשובה נכונה באופן חלקי בלבד. אמת שהדיבור הזה נאמר לאדם בראשונה” אך הוא לא נאמר כציווי אלא כברכה” והוא חלק מן הברכה הכללית שהבורא מברך את בריאתו בזמן היווצרה. כך נאמר לאדם: ‘וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:’ אך עוד לפני כן ובלשון דומה נאמר גם לבעלי החיים שנבראו ביום החמישי ‘ וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרץ’. ואם כן לא לדיבור הזה פנינו נתונות” כי אנחנו מחפשים את הדיבור המיוחד אל האדם כנזר הבריאה” כיציר כפיו של השי”ת וכנברא בצלם אלוקים. דיבור כזה חייב לפתוח בלשון ציווי” המיוחדת לאדם.
ואם כך” הציווי הראשון המופיע לפנינו הוא זה: ‘וַיִּקַּח ה’ אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: וַיְצַו ה’ אֱלֹקִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת:.
לאכול! זה הציווי הראשון שמצווה אלוקים על האדם. ואם נתייחס להקשר היותר רחב של הפסוק שקדם יעלה לנו שישנם כאן ארבעה פעלים. לעבוד” לשמור” לאכול” ולא לאכול. כאשר הפועל הדומיננטי והמשמעותי מכולם הוא לאכול” ועליו באה גם לדון דרך הציווי המפורשת. זוהי הראשית.
וזה מאוד מעניין. נשים את ליבנו לעובדה שמתוך ארבעת הפעלים” שלשה הם חיוביים. פונים אל האדם ואומרים לו מה לעשות ולא ממה להימנע. רק הפועל האחרון מנוסח באופן שלילי. הסדר כאן הוא משמעותי וגם היחס. דבר ה’ בא אלינו לא כדי למנוע או כדי להגביל” אלא להפך” כדי להעצים את כוחות העשייה ולכוונם למקום המדויק שלהם. כמובן” ישנם דברים שמהם צריך להימנע כי הם עלולים לגרום נזק” אך לא הם ניצבים בחזית של הדיבור האלוקי. בתחילה” נמצא רצף של שלשה פעלים חיוביים האומרים לאדם מה כן לעשות ולא מה לא לעשות. וזו בדיוק הייתה עצתו הרעה של הנחש” שהפך את היוצרות וצבע את כל העולם בציור של אסור ואל תיגע” ואז מתחיל דיון” מה בדיוק אסור” וכמה אסור” האם רק לאכול או גם לגעת” וכבר בעצם ההשאה [העתקה] הזו ניצח הנחש” כי ברגע שהדיון עובר ממקומו המקורי שהוא – מה כן צריך לעשות” אל מקומו המזויף של מה אסור” כבר בעצם ההסתה הזו ניצח הנחש” ואף האשה מודה בכך ‘הנחש השאני ואוכל'” הנחש השיא והעביר אותי לדיון באיסור” והאכילה עצמה היא רק תוצאה.
אלו דברי הנחש” והאדם ההולך בעקבותיו ” ובוחר להציג את המצוות כאוסף של איסורים והגבלות” אך לאמיתו של דבר העיקר הוא מה יעשה האדם ולא מה לא יעשה. יבוא עשה וידחה לא תעשה.
וזו הראשית הראשונה שאני נזכר בה בתחילת השנה” בפתיחה של פרשת בראשית.
מי שברא אותי” ונתן לי את כוחותי ואת נשמתי” הוא עומד ומצפה שאעבוד” שאשמור” שאוכל” וגם- שלא אקלקל. על העבודה הזו אני חושב” הראשית הזו מאירה לי מן הפסוקים” מה תעשה השנה? איזו עבודת ה’ תגלה השנה? איך תפתח את הגן שעליו אתה מופקד” איך תעבוד בו . ובתוך העבודה הזו תופסת האכילה את המקום המרכזי.
אכילה במובן העמוק שלה. החיבור של האדם אל חלקי הבריאה השונים” והעילוי שלהם על ידי הפיכתם לחלק ממנו ” זוהי האכילה במובנה העמוק.
ועל זה בא הציווי לאדם- תאכל! חבר עוד ועוד חלקים בבריאה אליך” הפוך אותם לחלק ממך” הוצא אותם מעולם התוהו וצרף אותם לעולם התיקון. מתוך ענווה ואחריות” כנזר הבריאה” כמלך בתחתונים” שעליו נאמר ‘ותחסרהו מעט מאלוקים וכבוד והדר תעטרהו’ . כמה אמון יש בפניה הזו” כמה כבוד אל האדם” כמה כוח נותנת פניה כזו.
פרשת בראשית השבת” ושוב נקרא את הפסוקים והאותיות שמהם הכול התחיל. מהם הושתת העולם. עליהם הכול עומד. בעל הקורא יקרא” ושוב תתייצב מול עינינו התביעה המקורית לפני שנפל העולם ברשתו של הנחש. שוב ניזכר כמה אמון השי”ת נותן בנו” כמה הוא חפץ לצדקנו” הראשית תשוב ותעלה מול עינינו” מלאה ומשמחת” תתבע מאיתנו להיות עסוקים בחיוב” ביצירה ובעשייה” ולהשתרר מרמאות הנחש המציג את הכול באופן השלילי והמגביל. עולם מתעורר מתרדמתו. כוחות חיים שבים ופורצים” מעייני דעת נפתחו” וגן שלם של עצי חיים עומד לפנינו מוכן לאכילה לחיבור ולקישור. והראשית שבה ומהדהדת” קום” תעבוד” שמור ואכול” והפעם” אל תקלקל” הפעם” בסיבוב הזה” אל תיתן לקולו המרוסק של חיוויא הנחש להטעות אותך שוב” אלא תפתח אוזניים לקולו הנעים של אלוקים המהלך גם הוא בתוך הגן” ונהנה לראות את יציר כפיו שותף עמו במעשה בראשית.
