בגמרא [1] מבואר שהענוה שייכת לתכונתם של ישראל. “אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני בכם” שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה” אתם ממעטין עצמכם לפני”. חז”ל נותנים שלוש דוגמאות בהן מתגלה שיא הענוה” שלשה ענקים בענוה: אברהם אבינו” משה רבינו ודוד המלך.
אלו הן שלוש מדרגות של התגלות עניין ישראל. ככל שמתגלה יותר הישראליות” מתגלה יותר הענוה. ודאי שאברהם אבינו היה גדול בענוה” כפי שאמר “ואנכי עפר ואפר”. אמנם אברהם אבינו עדיין אינו כלל ישראל אלא זרע” גרעין” הבטחה. ובגרעיניות היסודית הזאת מונחת הענוה של “עפר ואפר”” שהוא ביטוי חריף של ענוה.
כמה דורות אחרי אברהם אבינו” שהוא הכנה בטוחה לכלל ישראל” נהיינו לעם לד’ אלוהינו” על ידי יציאת מצרים ומתן תורה. אז” אצל משה רבינו” “נכדו” של אברהם אבינו” מופיע גילוי יותר עליון של ענוה” המתבטא במילים “ונחנו מה”. “עפר ואפר” הוא” אמנם” ביטוי חריף” אבל ל”עפר ואפר” יש איזו מציאות” לעומת “ונחנו מה” שהוא ביטול מציאות” עקירת מציאות. ככל שמשתכללת יותר הופעת הישראליות” כך מתרוממת יותר הענוה לעילא ולעילא. “והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה”. באבות דרבי נתן ישנה הגדרה של ענותנות משה רבינו ע”ה: “ג’ מיני מוכי שחין נבראו בעולם… והיתה נפשו של משה נמוכה מכולם”. יותר שפלה ממצב המדוכא בצרעת” היתה ענוות משה רבינו. “ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים”. זאת ענוה של גדלות” גילוי של דבקות אלוהית” ענוה של תורה” ענוה של התלמיד החכם היסודי של כלל ישראל. מדרגה מעל אברהם אבינו” ומתוך אברהם אבינו.
המדרגה השלישית היא זו של דוד המלך ע”ה: “ואנכי תולעת ולא איש”” לא רק ביטול ערך של מציאות ועקירת מציאות” אלא שינוי מציאות והופעת מציאות אחרת: “חרפת אדם ובזוי עם”” במובן האנושי ובמובן הלאומי.
שלוש המדרגות הללו הן זו על גבי זו: אברהם אבינו” היסוד של סגולת ישראל; משה רבינו” מציאות סגולת ישראל” על ידי קבלת התורה; דוד המלך” מלכות ישראל” משיחיות ישראל” מדינת ישראל וצבא ישראל” השיא של כלל ישראל [2].
מקורות:
[1] חולין דף פ”ט עמוד א’.
[2] ע”פ שיחות הרצ”י בראשית עמ’ 152-3.
