המחלוקת על החינוך בבית בימינו (ב)

מול הגישה החינוכית הפוסט-מודרנית שמצדדת בליווי וגיבוי הבן במקום חינוכו וניווטו” ניצבת הגישה השמרנית שדוגלת בחינוך כפשוטו: חינוך לערכים” חינוך אידיאולוגי והנחלת ה”אמת” של ההורים לילדיהם. הראשונה טוענת שהגישה השמרנית פשטה את הרגל” איננה מצליחה” איננה יעילה ואיננה מוצדקת. בעידן הפוסט-מודרני” נחשפים בני הנוער לשוּק עשיר של אמיתות” והאמת של ההורים היא אחת מני רבות. השינויים המהירים בכל תחומי החיים יוצרים אצלם תחושה של “עולם חדש” וחוסר מחויבות לעבר” למסורת ולהורים. שיח הזכויות מעמיק אצלם את תודעת העצמאות” והם מבקשים לעצב לבדם את חייהם בלא התערבות הוריהם. “אני בוגר” וזכותי להחליט לבד. אין לאף אחד זכות להחליט במקומי”. לכן” כל ניסיון של ההורים להתערב בחייהם עלול להיתקל בהתנגדות עזה המזיקה לתקשורת בתוך המשפחה. התערבות ההורים מביאה את הבנים לחפש דרכים לצמצם מגע עם הוריהם עד כדי ניתוק קשר איתם. לכן” אל להורים לנסות “לנווט” את ילדיהם אלא רק לתת גיבוי לבחירותיהם.
הגישה השמרנית” שעלינו גדלנו” מאמינה בחינוך ובזכות ההורים לחנך את ילדיהם לאמת שלהם. זוהי לא רק זכותם אלא גם חובתם להנחיל לדורות הבאים את האמת הגדולה שמסרו להם אבותיהם. אין ספק שזוהי הגישה התורנית. את ההתגלות האלוקית לאברהם” הבחירה בו וההשגחה עליו” מנמקת התורה בייעוד החינוכי המוטל עליו “כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'” לעשות צדקה ומשפט” (בראשית יח יט). האמת הגדולה של “דרך ה’ “” עוברת מדור לדור” מהאבות לבנים” לא כהמלצה בלבד אלא כציווי (“למען אשר יצווה”). כנגד טענת חוסר ההיתכנות (- זה לא יעיל ולא מצליח…) בגלל האווירה הפוסט-מודרנית המאפשרת סופרמרקט של אמיתות” חשוב לזכור שבנינו אינם גדלים באווירה זו. הם מתחנכים לאור אמת אחת גדולה בעלת גוונים שונים. קיימים זרמים תורניים שונים אבל הם אינם חלוקים בעיקר. אף שלעיתים הויכוחים מתלהטים והטונים צורמים” אין מחלוקת על חוט השדרה האמוני. מתווכחים בתוכנו האם נדרשים פחות או יותר לימוד תורה” פחות או יותר פתיחות” פחות או יותר ארץ ישראל” פחות או יותר מעורבות חברתית” אבל אין מחלוקת על עצם התורה וארץ ישראל” על הפתיחות והמעורבות החברתית. בנינו ובנותינו גדלים בסביבה המשדרת אמת רוחנית ברורה” ולכן אין לנו לחשוש מאימוץ גישה חינוכית הדוגלת בחינוך ערכי” המנסה להשפיע על בחירותיהם בתחום הערכי. ובלבד שלא נתערב יתר על המידה בסוגיות השנויות במחלוקת בתוך המחנה פנימה” ולא נכפה עליהם את בחירתנו האישית.
יש הטוענים שכבר לפני דור זיהו אחדים מגדולי ישראל את השינוי בתמונת המצב של הנוער וניתוחה קרוב לזה של הזרם החינוכי הפוסט-מודרני. האדמו”ר מפיאסצנה” הרב קלונימוס שפירא הי”ד” בספרו “חובת התלמידים” (י”ל בשנת תרצ”ב” לפני למעלה מתשעים שנה)” מנתח את הסיבה שאין הבנים ממשיכים במסורת אבותיהם” “למה בדורות הקודמים לנו כל חינוך שהוא היה מועיל… ולא כן עתה?”” ותשובתו היא “שהנוער קם וחושב את עצמו לאיש בטרם בא מועדו… רוח שטות זה עבר על בני הנוער לחשוב את עצמו לאיש בדעת ורצון… הדבר הזה כל כך התלקח” עד שמשתוממים אנו לפעמים לראות תינוקות קטנים ממש איך שרוח עצמית ואומץ מרומה זה כבר מבצבצים ועולים בהם לחשוב את עצמם לאנשים”. והתוצאה מכך היא ש”על כל מדריך” מלמד ומחנך” מביט הנער כעל עריץ זר שבא למשול עליו ביד חזקה ולשלול ממנו שלטון עצמותו” דעתו ורצונו. ומין התנגדות – אף שנאה – מתעוררת בקרב הנער פנימה אל מלמדיו ואביו” עד שאינו נותן לב לשמוע את דבריהם ואיך לקלטם בלבו” רק איך להתפטר מהם ולצאת מן ידיהם”. ומוסיף האדמו”ר שההתנגדות להוריו ומחנכיו מתרחבת לכל מה שהם מורים לו” “על כל התנהגותם ודרכם בקודש הוא מתחיל להסתכל בשאט נפש ובשנאה”. במובאות לעיל” מתאר האדמו”ר מפיאסצנה שינויים דרמטיים במוּכנוּת של בני הנוער להתחנך – הם מגלים עצמאות בגיל מוקדם” מתנגדים להיות מנווטים על ידי הוריהם ומוריהם ומחפשים דרכים כיצד לחמוק מהשפעתם.
אכן” בתיאורו את תמונת המצב קרוב האדמו”ר מפיאסצנה לְמה שכותב הזרם החינוכי הפוסט-מודרני” אבל כפי שנראה בהמשך” מסקנתו החינוכית שונה לגמרי. הוא לא מרים ידיים ומוותר על החינוך” על ההשפעה” על הניווט” על המטרה הקדושה של הנחלת האמונה והתורה לדור הצעיר” אלא מציע דרכים חינוכיות כיצד להגיע לנער מבלי לעורר את התנגדותו” כיצד לרכוש את אמונו על מנת להוביל אותו אל ה”אמת” של האמונה והתורה” אל שמירת דרך ה’ (המשך במאמר הבא).
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.