הרה”ג שלמה גורן זצ”ל

הרב שלמה גורן נולד בפולין בשנת התרע”ח. כשהיה בן שבע עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבה בכפר חסידים” ולאחר מכן בירושלים. כבר בלימודו בת”ת “עץ חיים” נודע הרב גורן כעילוי” ובגיל 12 בלבד(!) החל ללמוד בישיבת “חברון” המעטירה. בן 17 היה הרב גורן כשנסמך לרבנות” ואז גם פרסם את ספרו הראשון “נזר הקודש” – עיונים ברמב”ם בענייני קדשים. בהסכמה לספרו זה מכנה אותו מרן הרב קוק זצ”ל: “אחד מיחידי הסגולה…הרב הגדול” גדול ממש” הצעיר המצוין”. בהסכמה נוספת לאותו חיבור” כותב עליו הרה”ג ר’ איסר זלמן מלצר זצ”ל: “אהובי חביבי” העילוי הנפלא רך בשנים”.
בשנת התרצ”ו” כאשר ערביי ארץ ישראל חוללו פרעות בישוב היהודי” הצטרף הרב גורן לשורות “ההגנה” ולחם בגזרת ירושלים. מאוחר יותר” עם הקמת צבא הגנה לישראל” הקים הרב גורן את הרבנות הצבאית ומונה לרב הצבאי הראשי – תפקיד שאותו מילא במסירות אין קץ כמעט 25 שנה.
במהלך שנות כהונתו של הרב גורן כרב הצבאי הראשי נדרש הרב לסוגיות חמורות וסבוכות הקשורות לתקומת עם ישראל – ביניהן התרת עגונות של חללי המשחתת אח”י אילת והצוללת דקר. חלק מפסיקותיו קובצו בספרו “משיב מלחמה”. בנוסף פעל הרב גורן לקביעת נוסח אחיד לתפילה בצה”ל” ונלחם בנחישות על עצמאות הפסיקה של הרבנות הצבאית.
בזמן מלחמת ששת הימים נודע לרב גורן שנשקלת בממשלה האפשרות לכבוש את העיר העתיקה בירושלים ואת הר הבית. הרב הפעיל את כל כובד משקלו ודחף את ראשי המדינה ומערכת הביטחון לממש זאת” ואף אמר לרמטכ”ל מוטה גור שהודיע לו כי קיבל פקודה לא להיכנס לעיר העתיקה: “מוטב לחיות כל החיים בבית הסוהר ובלבד שירושלים והר הבית יהיו משוחררים” מאשר להיות משוחרר וירושלים תהיה משועבדת.” בסופו של דבר” כאשר הוחלט לפרוץ לעיר העתיקה” היה הרב גורן מראשוני החיילים שהגיעו אל הכותל המערבי” שם תקע בשופר ובירך ברכת “שהחיינו” לעיני כל העולם. הוא צוטט אומר: “השכינה שלא זזה מהכותל המערבי הולכת כעת לפני צבאות ישראל בעמוד אש” להאיר לנו את דרך הניצחון”. מעמד היסטורי כביר זה נצרב לדורות בזיכרון הלאומי והעולמי” וגרם קידוש ה’ גדול בארץ ובעולם. בהמשך המלחמה היה הרב גורן ונהגו האישי מהראשונים שהגיעו לקבר רחל ולמערת המכפלה.
לאחר שפרש מצה”ל” נתמנה הרב גורן לרב הראשי לתל-אביב” ולאחר זמן קצר נבחר לרב הראשי לישראל” יחד עם יבדל”א הראשל”צ הרב עובדיה יוסף שליט”א. בכהונתו כרב ראשי לישראל הקדיש הרב גורן את מלוא מרצו לביסוס מעמדה של הרבנות הראשית כגורם השפעה מרכזי בחיים הציבוריים במדינת ישראל ובתפוצות. עם מינויו של הרב גורן לכהונה הרמה” כתב לו דוד בן גוריון: “זוכרני היטב פעילותך בצבא ההגנה לישראל” ואין לי כל ספק בכושרך היוצא מן הכלל גם בפעולת ראש רבני הארץ. אינני יודע אם אסכים לכל פעילותך ודעותיך” אבל אני יודע שאין רב טוב ממך בישראל”.
הרב גורן הנהיג אמירת הלל בברכה גם בליל יום העצמאות” נדרש לסוגיות הלכה ורפואה ועסק בהתרת עגונות. מפורסם פסק ההלכה שלו בעניין “האח והאחות” חנוך ומרים לנגר” שנולדו לאמם מנישואים שניים קודם שקיבלה גט מבעלה הראשון. השניים הוכרזו כממזרים האסורים לבוא בקהל” והרב גורן בגאוניותו מצא פגם בגיורו של הבעל הראשון והתיר את האחים. פסק זה גרר התנגדות עזה כלפי הרב גורן מצד חוגים חרדיים” אך כדרכו של הרב גורן” הוא קיים בעצמו “לא תגורו מפני איש”.
לאחר שפרש מכס הרב הראשי” הקים הרב גורן את ישיבת “האידרא” מעל רחבת הכותל המערבי. גם בתקופה זו פעל הרב בסוגיות ציבוריות רבות” ובפרט במאבק על שלמותה של ארץ ישראל. הוא פרסם פעם אחר פעם גילויי דעת כנגד יוזמות נסיגה מארץ ישראל ובפרט כנגד הסכמי “אוסלו”” אז פסק שאסור לחייל להשתתף בפינוי ישוב או מחנה צבאי. כאשר תכננה ממשלת ישראל לגרש מבתיהם את מתיישבי חברון” נקט הרב גורן בעמדה חריפה ביותר ופסק כי צריך להילחם על כך במסירות נפש” והודיע כי הוא אף מוכן באופן אישי להיהרג על כך. דבריו עוררו סערה ציבורית גדולה” ובסופו של יום החליטה הממשלה לסגת מתוכנית זו.
בליל ש”ק פרשת “חיי שרה”” בכ”ה מרחשוון התשנ”ה” היום לפני 18 שנה בדיוק” נסתלק לבית עולמו הרה”ג שלמה גורן זצ”ל.
זכות תורתו ומסירות נפשו לתקומת העם והארץ יעמדו לנו” אמן.