חסד כהלכה

סוגיות פרשניות רבות בתורה מוסברות ומפוענחות על ידי האור החיים הקדוש על פי יסודות הלכתיים והבנה עמוקה בנבכי הנפש האנושית.
בפרשתנו מעמיד אליעזר מבחן-מעבר להצעת נישואין עבור יצחק” מבחן של חסד” כי הלוא ביתו של אברהם אבינו אמון על יסוד החסד” וכל שאר מעלותיו – האמונה” התורה והמצוה – נבנים וצומחים מיסוד זה.
חידושו של האוה”ח הוא שהחסד נבחן גם בקריטריונים נוספים” בהתאמתו א. להלכה ב. לרגשות האדם ולבריאותו.
בתנאי שמציב אליעזר לבחירת האשה נאמר: “והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם לגמליך אשקה”. ואכן רבקה מקיימת את שני חלקי התנאי אך מפרידה ביניהם 1. “ותאמר שתה אדוני ותמהר ותורד כדה על ידה ותשקהו ” (כד יח). 2. “ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כילו לשתות” (כד יט). (כידוע הגמל” ספינת המדבר” שתייתו מרובה” ומסביבה עומדים גברים רבים” עבדי אליעזר” ובכל זאת היא נרתמת למלאכה בלא בקשת עזרה).
אוה”ח הקדוש שואל: למה הפרידה רבקה בתשובתה” בין היענותה להשקותו לבין השקאת גמליו? על כך הוא משיב: “וטעם שלא אמרה תיכף ומיד גם לגמליך וגו'” לתוספת ותרנות נתכוונה הצדקת” שאם היתה מקדמת לומר גם לגמליך אשאב קודם שישתה הוא” יש מקום לו למהר (ולמעט בכמות השתיה) להקל טרחה” כיון שעוד לה טרחת הגמלים. מה שאין כן קודם שתודיעהו” יחשוב כי הוא זה כל הטורח וישתה כחפצו לאט ולאחר ששתה” תכף אמרה גם לגמליך אשאב”.
שאלה שניה שואל האוה”ח: “ותכל להשקותו” – “היה צריך לומר ויכל לשתות”. ומשיב על כך שלוש תשובות:
א. ביודעה את עייפותו מן הדרך הארוכה” טרחה בהטיית הכד עד הסוף.
ב. מחשש לבריאותו “עוד אפשר שחששה עליו לצד שהיה עייף בדרך והפלגת השתייה תזיק” והיא הצדקת שיערה בדעתה שיעור שיספיק לשתותו. ולא רצתה להוסיף לו לבל יסתכן” כי העייף לא ישער בשתותו בעת צמאונו” (דברי הרמב”ם הל’ דעות פ”ד הלכה א-ב; אין לשתות הרבה בשעה שעייף). וכדי שלא יחשוב אליעזר כי מיעטה להשקותו בגלל עצלות” לזה אמרה גם לגמליך אשקה” “הא למדת” כי לצד רחמנות ואהבה נתכונה אליו כטעם הנזכר”.
ג. על פי הפסוק שבקריאת שמע “ונתתי עשב בשדך לבהמתך” (דברים יא טו)” שצריך אדם להקדים לתת מזון לבהמתו ואחר כך לעצמו. ויש לך לדעת כי דווקא באין סכנה או צער קודמת הבהמה. אבל בסכנה או צער האדם קודם כי יש לחוש לצערו” ורק אחר כך לצער בהמתו. ולזה כששאל האיש הגמיאיני מעט מים” הרגישה הצדקת כי צמא למים הוא ומצטער היה (אחרת לא היה מבקש מנערה צעירה שאינו מכירה” כוחו במתניו)” לזה אמרה לו שתה” וכשנתנה לו כמות ששיערה כי אין כאן חשש לצער הצמא. ‘ותכל להשקותו” ותאמר גם לגמליך אשאב'” כי בגדר זה שאינך מצטער צריך להקדים את הגמלים. ולכן סמך הכתוב לומר ‘ותכל להשקותו” ותאמר גם לגמליך”. ואכן” המגן אברהם (יורה דעה ס’ קסג ס”ק יח) מביא בשם ספר חסידים “אף על פי שבברכות מ ע”א אמר רב” אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו” הני מילי באכילה” אבל לשתיה האדם קודם כפי שמצאנו ברבקה שאמרה “שתה וגם לגמליך אשקה”.
הנימוק שמביא ‘תורה תמימה’ (ע”פ תוספות פסחים קז ע”ב) כי באכילה אדם אוכל גם כשאינו רעב. וכמו כן בגלל שיש בו דעת” יכול לדחות אכילתו. אבל בשתיה אין אדם שותה אלא לצמאו. מיעוט שתייה גורם גם לסיכון חיים (לפיכך הוטלה בעבר בצה”ל משמעת מים…)