משא דבר ד’ אל ישראל ביד מלאכי [1]. חז”ל מבארים בגמרא [2] ש”מלאכי זה עזרא” – המשך הנבואה בבית שני. עוד אמרו חז”ל: “ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל” אלמלא קדמו משה”. על ידי עזרא חזרה התורה בזמן שיבת ציון” והיא המשך אותה התורה של משה רבינו.
באותה תקופה היו סיבוכים גדולים באומה. על כן מופיעות” בשלושת הפרקים הראשונים של ספר מלאכי” נזיפות וגערות על הדברים שאינם כהוגן” כביזוי המקדש” הקרבנות וכבוד ד’. אולם בפסוקים האחרונים של הפטרתנו חוזרים ל”נצח ישראל”” לנצח המקדש והכהונה בישראל: “תורת אמת היתה בפיהו” ועוולה לא נמצא בשפתיו” בשלום ובמישור הלך אתי” ורבים השיב מעוון. כי שפתי כהן ישמרו דעת” ותורה יבקשו מפיהו” כי מלאך ד’ צבאות הוא” [3]. כהן אמיתי צריך להיות תלמיד חכם מורה הוראה בישראל. יסוד המקדש הוא ארון ד'” על כן כהן אמיתי המשמש במקדש” מוגדר כשומר תורה ומורה דרך ד’. זוהי חזרה לנצח הכהונה” המקדש וישראל.
מתוך נצחיות כלל ישראל נובעת אהבת כלל ישראל. “… עדת יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו…”. וכן בהפטרה: “ואוהב את יעקב” ואת עשו שנאתי” [4]. כך הוא סדר הבריאה והיצירה האלוהית. אהבת ישראל היא אהבת נצח. “ואוהב את יעקב” היא מציאות מוחלטת של “ואתם הדבקים בד’ אלהיכם”. אנו אומרים: “הבוחר בעמו ישראל באהבה” בלשון הווה. זה אינו מעשה שהיה פעם” אלא רבונו של עולם מחדש בכל יום תמיד את בחירת עמו ישראל. ענייננו מתחיל מן השמים: “אתה בחרתנו”. יסוד מציאותנו הוא אתה” קורא הדורות מראש. הערך שלנו הוא גזֵרה אלוהית” פקודה אלוהית. “כי לא יטוש ד’ עמו” [5].
מקורות:
[1] מלאכי א’ א’.
[2] מגילה דף ט”ו עמ’ א’.
[3] מלאכי ב’ ו’-ז’.
[4] מלאכי א’ ב’-ג’.
[5] ע”פ שיחות הרצ”י בראשית עמ’ 151″ 240-241″ 381.