ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 


גדולי ישראל / הגאון הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל

הרב רונן טמיר

"הציפיה לישועה אינה מכוונת לעתיד, אלא גם להווה. יש לצפות כל שעה שתופיע בה הגאולה, ובלעדיה אין בכח השעה ההיא שתהא מקרבת את הגאולה. מפני כך הקץ האחרון נעלם זמנו, למען יחכו לו כל שעה, וזהו עניין 'חבלי גאולה', 'חבלי משיח'- מלשון חבלים המושכים" (מי מרום, מעייני הישועה א').
הרב יעקב משה חרל"פ נולד בשנת ה'תרמ"ב בירושלים שבין החומות, לאביו הרה"ג זבולון חרל"פ שכיהן כדיין בבית הדין של המהרי"ל דיסקין, ולאמו הרבנית מרים. בילדותו למד בת"ת "עץ חיים" ששכן בחורבת ר' יהודה החסיד, וכבר אז עמדו מלמדיו על כישרונותיו המצוינים. גדולי ירושלים נהגו לבחון אותו בלימוד, והגדיל לעשות רבה של ירושלים, ר' שמואל סלנט זצ"ל, שחיבב מאוד את העילוי הקטן ונהג להזמינו לביתו מדי פעם ולהשתעשע עמו בדברי תורה.
בשנת ה'תרנ"ו, בהיותו כבן 14, חיבר את ספרו הראשון: "מתוק לחִכּי" - פירוש על הלכות יורה דעה. אז החל ללמוד אצל רבו הראשון, המקובל הרב יהושע צבי מיכל שפירא, שהיה ידוע בפרישות גדולה, בהסתפקות קיצונית במועט ובהרבה בתעניות וסיגופים. כך גם חינך את תלמידיו לוויתור על תענוגות העולם הזה ולהתנזרות מכל דבר שיש בו ריח מותרות. בגיל 16 בלבד, נשא ר' יעקב משה חרל"פ לאישה את פסיה, נערה יתומה בת 15, בת אחיו של האדמו"ר ר' דוד מקרלין.
בערב חג השבועות ה'תרס"ד, ימים ספורים לאחר עלייתו לארץ ישראל של מרן הרב קוק זצ"ל, הגיע ר' יעקב משה לעיר יפו. וכך הוא כותב על המפגש ששינה את חייו: "בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר 'אקדמות' לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם."
ומוסיף ביומנו: "רגשי הקודש של הדרושים הנישאים והנוראים, שזכיתי לשומעם הפעם, הגביהו אותי ורוממוני למעלה גבוהה, וכ"כ פעלו עלי והסיחו דעתי מכל אשר בעולם, עד שבשעה שבאתי לירושלים - ממש שכחתי סדרי הדרכים... "
הרב קוק זצ"ל קירב אליו מאוד את ר' יעקב משה הצעיר, והפציר בו מאוד שלא להפריז בדרך הסיגופים. כך כתב לו בערב ראש השנה ה'תרס"ח: "למען השם שלא תהיה עבודתו [אלא] רק בשמחה, בלא שום עצבות ודאגה כלל וכלל... ולמען השם שלא להכביד עליו שום דבר יותר מכח הבריאות, כי זוהי עצת היצר- 'ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל', כי אם לתת מרגוע לגוף והרחבה לנפש, ויפה שעה אחת של תורה ועבודה במנוחה מאהבה, מכמה ימים של קדרות." מאז פגישתו זו, דבק ר' יעקב משה ברבו הראי"ה קוק ונפשו נקשרה בנפשו. בכתב הסמיכה שהעניק הרב קוק לתלמידו, כתב בין השאר: "הנה הלום ראיתי אחד מבני ציון היקרים. פרח נחמד ונעים, מגדולי התורה והיראה...ידידי וחביבי הרב הגאון חריף ובקי בחדרי תורה, לו זרוע עם גבורה, בגמרא ובסברא, קולע אל השערה, עמוס ביראת ה' טהורה, לב טהור ונפש ברה מוהר"ר יעקב משה חרל"פ שליט"א... הנה גם אני מן המודיעים את יקרת ערכו של המרגלית היקרה הזאת... ומרוח מים מי מרום הדעת באור התורה ויראת ה' לחיים יפריח...ויתברכו בו רבים, ורבים יאשרוהו ברצות ה', כי לו נאה ולו יאה."
הביטוי "מי מרום" אותו טבע הרב קוק, הפך ברבות הימים לשמו של חיבורו האמוני של הגרי"מ חרל"פ, חיבור בן כעשרים כרכים.
בשנת ה'תרס"ח נתמנה הרב חרל"פ לרב השכונה שערי חסד שמחוץ לחומות. סיפורי מופתים רבים נקשרו בשמו, ביניהם גילוי נורא שזכה לו כשהתפלל בכותל המערבי, בו הודיעו לו משמים כי נשמתו נחצבה מנשמת יותם בן עוזיה ורבו חזקיה מלך יהודה.
הגרי"מ חרל"פ חיבב מאוד את מצוות ישיבת הסוכה, ולא היה יוצא ממנה כלל במשך כל חג הסוכות, מלבד פעמיים: לעלות לרגל אל הכותל המערבי, ולהקביל פני רבו הרב קוק. כשהציעו לו לחבר את שני הדברים יחד, סירב באומרו כי כל מצווה צריכה להיעשות בפני עצמה ולא אגב דבר אחר.
מאז הקמתה של "הישיבה המרכזית העולמית" בשנת התרפ"ד, כיהן הגרי"מ חרל"פ כר"מ בישיבה, ולאחר פטירתו של מרן הרב קוק זצ"ל, נתמנה כראש הישיבה ועמד בראשה במשך כשלושים שנה עד לפטירתו.
בעקבות רבו הגדול, שמח הרה"ג רי"מ חרל"פ בכל ליבו על התנוצצות הגאולה ותהליך שיבת השכינה לציון, וכך כתב עם הקמת מדינת ישראל: "היום הרת עולם, הגיעה העת ובאה השעה הגדולה אשר עיני כל בית ישראל מצפים ומייחלים... אש עצורה בעצמותי ולבי בוער ולא אוכל לעצור במילים ולהגיד נכוחות נגד כל המתאמצים בכל לבם להשיג לישראל את תקומת מדינתם.. ואמנם הדבר ברור כשמש בצהריים שחורבן שלישי לא יהיה עוד, ומדינת ישראל שקמה לתחיה בל תמוט לעולם ועד..בטוחים אנו בחסדי ה' הנאמנים ואהבתו הנצחית לישראל עם קדושו, כי גם אלה אשר טחו עיניהם מראות, גם הם ישובו אל ה'.. ויאיר עליהם אור ה' בחסד וברחמים."
בז' בכסלו התשי"ב, השבוע לפני שישים ואחת שנה, נתבקש רבינו הגאון ר' יעקב משה חרל"פ לישיבה של מעלה. אלפים רבים ליוו את רבם הנערץ בדרכו האחרונה אל בית העלמין שבשכונת סנהדריה. על מצבתו נכתב: "פ"נ רבינו אור ישראל, פאר הדור, שר התורה בנגלה ובנסתר, הנודע בחסידותו ובפרישותו הנפלאה, לא מש מאהלה של תורה יותר משישים שנה, זקן ויושב בישיבה והעמיד תלמידים הרבה.. הורתו ולידתו בקדושה בירושלים עיר הקודש ת"ו ומעולם לא טעם אוויר של חו"ל." זכותו תגן עלינו, אמן.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: