שם הוא אות (שמ-ות)

השם ניתן לאדם על ידי הוריו. יש בו מעין השראה עליונה כַּשֵם הניתן על ידי השכינה לנשמת הרך הנולד. כדברי הגמרא (ברכות ז ב) על הפסוק “לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ” ((תהילים מו ט). “אל תקרי שַמות כי אם שֵמות. משמעות הפסוק תמוהה. האם יש עניין לחזות בחורבן ושואה של העולם? מוטב להתבונן במעשי הבניין של הבורא שאותם מסמל השם. וכהסברו של אוה”ח הקדוש (בספרו חפץ ה’ על ברכות ז א): “והנה ידוע אמרם ז”ל” שכל השמות שקורין האבות לבניהם הם השמות העיקריים שקורא ה’ לנשמה בעולם העליון. וה’ נותן בלב האדם” לקראות השם … לבניו” כשם שקרא ה’ לנשמה”.
בפרשתנו מזכר פעמים שינוי השם שניתן ליעקב. “לא יאמר עוד שמך יעקב כי אם ישראל”. פעם אחת על ידי המלאך” שרו של עשו (לב כז) ופעם שניה ע”י ה’ ית’ (לה י) 1. במאבקו של יעקב אבינו עם שרו של עשיו מבקש יעקב ברכה “ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני ויאמר לו מה שמך… כי אם ישראל” כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל”.
לרש”י במקום קשה: היכן הברכה שמבקש יעקב מהמלאך? ומדוע אמר ברכתני ולא תברכני? ותשובתו “לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה ובגילוי פנים”. כלומר השם יעקב מורה על קבלת הברכות ב’עקבה’ והשם ישראל מורה על קבלת הברכות ביושר.
והדבר תמוה- 1. בשינוי שנותן ה’ ליעקב נאמר “שמך יעקב” לא ייקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל”… המילים ‘שמך יעקב’ לכאורה מיותרות. 2. מדוע הקורא לאברהם בשמו הקודם” עובר על עשה ולא תעשה” ואילו יעקב” שמו מפאר את ספרי התנ”ך גם לאחר השינוי? (ברכות יג עיי”ש). 3. כיצד זה שרו של עשו מעוניין לשדרג את ברכתו של יעקב ולוותר על בכורתו.
עונה על כך האוה”ח הקדוש (לה י): “ואולי כי לצד ששינה ה’ דברו הטוב האמור ביעקב מהאמור באברהם” במה שאמר ‘שמך יעקב’ כי לא היה צריך לומר כן כי מה חידש בזה באמרו ‘שמך יעקב’ אלא ודאי שנתכוון לומר שם קבוע הוא לך” אלא שצריך לדעת טעמו של הקב”ה למה באברהם הקפיד על אברהם ועל יעקב לא הקפיד. וייראה כי יש טעם נכון” והוא למה שקדם לנו כי שמות בני האדם הם שמות נפשותם וה’ שם שמות בארץ (ע’ לעיל חפץ ה). והנה יעקב” היה שֵם נפש שהיתה לו” ולזה הגם שנתוסף בו רוח אלקים (נפש מחודשת בדרגה גבוהה נר”ן ח”י) הנקרא ישראל” לא מפני זה אבד הראשון והרי ישנם לראשון גם שני (יעקב וישראל) ויכול הוא להיקרא יעקב ואין ראוי שייעקר שמו הראשון לחלוטין” מה שאין כן אברהם כי גם אחר שינוי שמו לעילוי לא נעקר שם הראשון כי יש בכלל אברהם” אברם… ואולי כי זה רמז הכתוב בדה”י “אברם הוא אברהם”. ולכן הקדים ואמר שמך יעקב אכן יישאר בנוסף לשם החדש. ובזה השיבנו על שאלות 1+2. על התמיהה השלישית עונה החת”ס בפרשתנו ובדרשותיו (חלק א דף נז). כוחו של עם ישראל נובע משני שמותיו. יעקב וישראל. ובזה גובר הוא על כוחו של עשו.
כדברי הזוה”ק שהגימטריה של ‘יעקוב וישראל’ היא כגימטריה של ‘קרע שטן’. כי השם יעקב מרמז על מידת הענווה וההכנעה של האדם ואילו השם ישראל רומז לסגולתו וגדולתו של עם ישראל. כמו כן השם יעקב מסמל את עם ישראל בשפלותו הגשמית וגם בנפילתו הרוחנית. וכשעם ישראל בחטא” נקרא הוא יעקב” ואילו השם ישראל מסמל את היות ישראל במעלה רוחנית גבוהה. הפועל היוצא מכך שבחירת עם ישראל קיימת בין במצבו הרוחני העליון ובין בנפילתו ח”ו לעומק החטא. ושרו של עשיו” במחיקת השם יעקב” רצה לומר שהקב”ה בוחר בישראל רק בשיא תפארתם ודבקותם. ואילו בנפילתם לחטא ובגירושם מן הארץ התבטלה בחירתם. והלוא הוא היסוד של הנצרות” הברית החדשה” ולכן בניגוד למלאך” הקב”ה מדגיש “שמך יעקב” שגם בנפילתם תישאר בחירתך בתוקף.
ובאמת לישראל שתי בחינות של זכות להצלתם א. בהיותם ראויים מצד עצמם לגאולה (ישראל) ב. באופן יחסי לעמים אחרים. ועל כך אמר הפסוק “כי יעקב בחר לו יה” שהם טובים יותר מגויי העולם” “ישראל לסגולתו” בהיותם בגדולתם ובמעמדם (וע’ הכתב והקבלה ורבנו בחיי על פסוקנו).