שאלה: אם אני מקפיד על כשרות מסוימת ואני מוזמן למשפחה שאינה אוכלת בהכשר המתאים לי” מה עלי לעשות כשאני יודע שייפגעו אם לא אוכל?
תשובה: כלל גדול – כל ההכשרים כשרים! רב לא יתן חלילה הכשר על מזון לא כשר. אין תלמיד חכם מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן (ערובין לב’ א’).
אי אפשר לחשוד בתלמיד חכם שיכתוב כשר על מזון לא כשר. אם כי הכול יכול לקרות” אבל זה מצריך הוכחות. לכן הוא בחזקת כשרות כל זמן שלא הוכח להפך.
כמובן” יש הכשרים מחמירים יותר ויש פחות” אבל חומרה היא עניין לבית פנימה” ואין אדם צריך להחמיר על ידי כך שהוא פוגע באחרים” כמו שכתוב בתלמוד ירושלמי” שתנאי יסודי למידת חסידות היא שלא יבזה אחרים” שאינם נוהגים כן (ברכות סוף פרק ב’). לכן” כיוון שכל ההכשרים כשרים והימנעותך מלאכול תבזה אחרים” יש לך לאכול.
והנה שני סיפורים בעניין זה על הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך:
“לשאלתי אודות תלמידות מחוץ לארץ” המתארחות לסעודות שבת אצל משפחות שונות” כיצד ינהגו בענייני כשרות – השיבני בהחלטיות: ‘תגיד להן שכל הכשר הוא טוב'” אם כי ודאי שכל אחד רשאי להחמיר לעצמו”.
*
“אחרי שהתחתנתי באתי אל הרב ושאלתיו: בבית הורי ואצל חותני אוכלים דברים שהם בהשגחת רבנויות שונות בארץ שאינני אוכל מהם בביתי. כיצד עלי לנהוג כשאני מתארח אצלם?”
וענה: “ספרו לי שני עדי ראיה שהיו בברית של משפחה ספרדית” והרב יוסף חיים זוננפלד שהיה נוכח שם אכל מהבשר שהיה משחיטה של ספרדים. כשאתה מתארח אצל משפחתך או אצל אנשים אחרים שהנם אנשים יראי שמים אתה צריך לאכול מכל מה שנותנים לך” הרי לא מאכילים אותך נבלות וטרפות! מעיקר הדין כל ההכשרים הם טובים (היה מדובר על הכשרים של רבנויות ידועות בארץ)” אלא שבהכשרים מסוימים מחמירים בדברים שונים שיאנם נוגעים לעיקר הדין”.
העזתי מעט את פני ושאלתיו: “האם גם הרב נוהג כך בעצמו?” וענה: “בוודאי! כשאני נמצא בחתונה” אני אוכל גם עוף בהכשר כזה שבבית אני לא מכניס” (ועלהו לא יבול ב’ עמ’ סו’).
