יצר החיים – התא המשפחתי

העוצמה הגדולה שבה מופיע יצר הזוגיות בנפש נעוצה בעובדת היותו כוח שמוצאו ברצון החיים הכללי. בתביעת החיים הבסיסית של האדם גנוזה השאיפה לכלליות ולנצחיות – אולם בחייו הפרטיים” המוגבלים בממדי הזמן והמקום” אין יכולת לממש זאת באופן מלא” ומכיוון שכך” מִתַּרגמת עוצמה זו לדחף הפסיכולוגי של הנטייה הזוגית. זהו הרצון להשאיר חותם ולהתקיים לאחר המוות” להופיע בהמשך הדורות באינסוף נשמות” תחושות” מעשים ומקומות – לחיות חיי נצח. כדברי הרב קוק (אורות הקודש ג'” עמ’ רצח’): “יצרא דעריות יוכל ללפף את האדם יותר עמוק מהשורש של קישור החיים שלו עצמו” מפני שהוא נעוץ בנטיית המשך החיים של הדורות כולם. ולעומת זה בקדושה” יכולים לעלות על ידי קדושת הברית למדרגת דוגמא של צדיק בכל הדורות”.
יצר הזוגיות” שהוא הזיקה לכללי ולנצחי – הינו למעשה יצר החיים. על כן” הרצון לא רק לִחיוֹת אלא לְהַחֲיוֹת הינו בין החזקים שבכוחות הנפש. מחד” יכול הוא לגרום לאדם לשקוע עד צווארו בתאוות” “לא זכו – אש אוכלתן” (סוטה יז'” א’). אולם מאידך” בצורה הראויה” מקבלות ממנו נטיות החיים כולן מוטיבציות קיום ושמחה” “זכו – שכינה ביניהן” (שם).
השקיקה לאינסוף האלוהי המתגלם בנטייה הזוגית היא המחוללת את האהבה” אף במובנה הרומנטי. זו השאיפה להתקשר עם נפשות נוספות” לצאת מן הפרטיות ולהתכלל עם המציאות” “כל אדם שאין לו אשה – אינו אדם” (יבמות סג'” א’)” “דרש רבי אלעזר בן עזריה: כל מי שהוא מבטל פריה ורביה מעלה עליו הכתוב כאילו הוא ממעט את הדמות. מאי טעמא? ‘כי בצלם אלהים עשה את האדם’ וכתיב בתריה ‘ואתם פרו ורבו'” (בראשית רבה לד'” יד’). על כן” האהבה הינה התשתית לעבודה המידותית” המקנה את היכולת להתגבר על קשיי היום-יום” ונותנת את השמחה ואת המבט האופטימי על החיים” “כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה” בלא ברכה” בלא טובה” (יבמות סב'” ב’).
על פי זאת מובנת התנגדותה החריפה של היהדות כנגד סטיות בתחום זה ככלל ומשכב זכר בפרט (על פי ויקרא יח'” כב’). כל מערכת יחסים זוגית אשר מטרתה הבלעדית הינה הסיפוק היצרי-פרטי לבדו בניתוקו מן ההקשר הרחב – מכונה “תועבה” (שם). ההתבוססות בהנאה החושנית אשר איננה חלק ממכלול יצירת החיים של הדור הבא – משמעותה השחתת יצר החיים ושקיעה בפרטיות חומרנית הממוטטת” בסופו של דבר” את החברה הכללית. עוצמתה של השחתה זו כה גדולה עד כי אף בתרבות האנושית הרחבה ישנה סלידה טבעית (מודעת ולא מודעת) כנגד סטיות מסוג אלו.
לעומת זאת – היום בו אדם בא בקשר נישואין עם אשת בריתו” זוהי הנקודה בה חורג היחיד מן הפרטיות שלו והופך לחלק משטף הדורות. זוהי הנקודה בה מתחבר הפרט עם כוח החיים הכללי של החברה. על כן” בעם ישראל ההלכה היא כי “ברכת ארוסין צריכים עשרה לכתחילה” (שולחן ערוך” אבן העזר לד” ד)” כלומר חתונה היא עניין ציבורי ואין ציבור פחות מעשרה. כאשר בא זוג לבנות את ביתו באה החברה כולה לשמוח בשמחתו ולהביע את אמוּנהּ כי הבית הפרטי שנבנה כעת יהווה חוליה נוספת בבנין האומה והנצח – ו”כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים” (ברכות ז'” ב’).