ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: חוקת
פרשה נוכחית: בלק
פרשה הבאה: פנחס
 


תורת חסד

הרב יורם אליהו

למה קוראים ספר רות בעצרת בזמן מתן תורה? לפי שמגילה זו כולה חסד והתורה כולה חסד שנאמר (משלי לא) "ותורת חסד על לשונה". מרן החפץ חיים בהקדמה לספרו 'אהבת חסד', מבאר שגדר החסד הוא "כל ענייני הטוב שאדם עושה ומיטיב לחברו בחינם. יש שמתחסד עם ממונו שמשאיל לו... כלי או מלוה לו ממון, וזהו גמילות חסד בממונו, ויש שמתחסד עמו בגופו ויש בזה שני סוגים, יש שהוא מיטיב לחיים ויש שהוא מיטיב למתים".

ואכן במסכת סוטה (יד), דרש רבי שמלאי "גדולה גמילות חסדים, שהתורה תחילתה בגמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. תחילתה - ככתוב 'ויעש ה' אלקים לאדם ואשתו כתנות עור וילבישם', וסופה (גמ"ח) דכתיב 'ויקבור אותו בגיא'." הגמרא מציינת שתי דוגמאות, אחת עם החיים, הלבשת בגדים לאדם וחוה, ואחת עם המתים, שהקב"ה בעצמו התעסק בקבורת משה.

הרב יהושע בכרך זצ"ל, בספרו המיוחד על מגילת רות 'אמהּ של מלכות', מרחיב ומעמיק מה מיוחד בשני מקרים אלו. "כותנות העור שעשה הקב"ה לאדם וחוה נעשו אחר החטא הראשון, אשר בגללו נגזרה מיתה על העולם, והאדם ואשתו עמדו נזופים כאשר נפקחו עיני שניהם 'וידעו כי עירומים הם', ואחרי שהקב"ה הוכיח אותם קשות והודיע להם את עונשם 'בשעה ההיא בא הקב"ה בכבודו ובעצמו ופייסם'... זהו החסד שלימד אותנו הקב"ה לעשות, בהפלגת גמילות הטוב, גם למי שאינו ראוי, ומכאן גם המצווה לקרב את החוטא אחרי ענשו, להאיר לו אפלתו" (שם עמ' 99).
בקבורתו של משה מודגשים שני דברים: משה זוכה לכך כי התעסק בקבורתו של יוסף והעלה את ארונו אתם בצאתם ממצרים, ואף יוסף זכה לכך כי התעסק והתאמץ בקבורתו של אביו יעקב (ע"פ המכילתא). וכך לימדו עוד חז"ל, שכאשר הגיעה גאולתן של ישראל היו ישראל עסוקים בכסף ובזהב ומשה הסתובב שלושה ימים ולילות למצוא את ארונו של יוסף עד שהעלה אותו מן התהום וסחב אותו על כתפו "אמר לו הקב"ה משה אתה אומר שדבר קטן עשית, חייך החסד הזה שעשית גדול הוא ולא השגחת לכסף ולזהב, אף אני אעשה עמך החסד הזה ואתעסק עמך" (דברים רבה יא).

נמצא שמשה לבדו, הוא אשר זכה במצווה זו בכל טהרה, ולפי היגיעה שיגע בה נמדד לו החסד וזכה אף הוא שהקב"ה בכבודו ובעצמו עסק בקבורתו.
ודבר שני במצווה זו הוא חסד של אמת כמו שפירש רש"י על הפסוק "ועשית עמדי חסד ואמת (בראשית מז) "חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול". כי בשעה שעושים חסד עם המת עלולה להתגנב מחשבת שקר - מה יצא לי מזה וכי הוא יחזיר לי טובה. ועל כן לימדה התורה ולימדנו הקב"ה שדווקא חסד זה הוא חסד אמתי, כאשר אתה עושה אותו לשמה ולא מצפה לגמול או לשכר.
אלו הם שני סוגי החסד אשר הקב"ה הכתיב על עצמו בתורה. בתחילתה, שהוא מלביש ערומים, ובסופה - שהוא קובר מתים. ושניהם רמוזים במגילתנו, רות "ותאמר נעמי לכלתה, ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים" (אמה של מלכות עמ' 102).

מתוך הקולות והברקים של מתן תורה מצווים אותנו חז"ל לקרוא מגילת רות, לזכור שמגמתה של תורה להדריך אותנו באורחות חיינו לחסד ולרחמים על כל בריותיו של הקב"ה. ומתוך כך אף הקב"ה יגמול אתנו חסד ורחמים ויגאלנו גאולה שלמה במהרה.
*(לע"נ הרב בנצי נמט ז"ל ור' מרדכי (מוטי) שמש ז"ל שדבקו במידת החסד בגלוי ובסתר, מבלי לצפות לשכר או לטובת הנאה. תנצב"ה)

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: