ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וישלח
פרשה נוכחית: וישב
פרשה הבאה: מקץ
 


חרוב- ניגון של גישור

הרב נתנאל לוי

חייב להסתבך?
לאורך כל התנ"ך לא שמענו עליו כלום. לפתע בתקופת חורבן לאומי ורוחני, החרוב התחיל לככב. קיבל בלעדיות לספק מזון לרשב"י במערה. ניסה להגן על ר"א במחלוקת על תנורו של עכנאי שסופה מר ממוות. מופיע בתרדמת חוני הארוכה שגם היא בתקופת החורבן וגם לה סוף מר. טוב שלחרוב אין טעם מר...
מה נגיש לאורחים, חרוב? צורתו כחרב, יבש כחרבה, וכפי שאמר הרמב"ם מחריב את השיניים. פעם נטעו אותו בארץ כמאכל בהמה עבור פרות, היום הפסיקו להכניס אותו לתערובת בטענה שהוא ממעט את החלב ומקשה על העיכול. דומה כאילו חורבן וחרוב אלו מילים נרדפות, אז אולי עדיף היה לו שלא נברא כלל?

הסתפקות ופינוק
'כל העולם כולו אינו ניזון אלא בזכותו של חנינא בן דוסא. והוא, די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת'. הניזון מחרובים מסתפק במועט, אך מודל ההסתפקות זה החרוב בעצמו! מי ששבר חרוב בעונה מתאימה ונטף עליו דבש, יודע כמה הוא מפנק ומאיר עיניים. אך הוא, די לו ב200 מ"מ משקעים בשנה, לכן נמצא אותו דרומה עד לשדה בוקר. על אף שהוא ירוק-עד, הוא ימאס באדמה רווית מים בלתי מנוקזת ויעדיף אדמה חרבה. אפשר לומר עליו שהוא מתלמידיו של אברהם אבינו 'אשר יצוה את בניו... לעשות צדקה (עם אחרים- דבש) ומשפט (עם עצמו- הסתפקות)' - עין טובה!

לצאת מהקופסא
אוחז לו יהודי זקן מעדר בידיו הרועדות, נוטע שתיל חרוב באדמה, מרים עיניו ורואה את חוני המעגל. שואל אותו חוני 'הזן הזה שאתה שותל, עוד כמה שנים יצמיח פרי?' עונה לו הזקן בפשטות: עוד שבעים שנה. זקן זה החליט ללכת על זן איכותי אך איטי. הוא לא חיפש אינסטנט אלא את הטוב ביותר, כמובן - עבור הצעירים שעוד יבואו. דווקא חרוב איכותי ועקשן, שלא נותן פירות למי שעמל בו, איפשר לזקן 'לצאת מהקופסא' ולהיכנס לראש צעיר. נטיעת החרוב גילתה את היכולת של הזקן להכיל את הצרכים של צעירי דור המחר. חרוב- היכולת לחבר בין עולם מזדקן ונעלם לבין עולם שמתחיל לצמוח. גשר בין דורות.
נקפוץ קדימה בזמן, העולם בחוץ סוער, שנאת אחים מכה ברחובות ואימת הרומאים שלטת. השמד מחשיך את עולם התורה ורשב"י ובנו מסתתרים במערה. רגע... כשמדובר על חורבן, החרוב נכנס לתמונה. אם מדובר גם על אחדות גורל בין אב ובנו, החרוב בכל התמונה. קבעה ההשגחה, כל תא ותא בגוף שלכם יבנה רק מחרובים! פה במערה החשוכה, יתגלה גשר בין עולמות. בין עולם שחרב בחוץ, לעולם גאולה הצומח בבטן המערה. פה בצל החרוב צמח לפנימיות התורה נתיב אל העם, גשר בין הנגלה לנסתר. גישור נוסף גילה לנו רשב"י בדוגמא אישית כשיצא מהמערה: הכישרון לגלות ריח הדסים, ריח שבת בכל יהודי פשוט. חרוב שליווה תהליך של אהבת אחים ושם קץ לשנאת חינם.

העץ הנדיב
נפש החרוב מקבלת ביטוי כספי. 'המוכר את השדה, מכר את האבנים... ואת החרוב שאינו מורכב'. אך אם ישנו חרוב שעבר הרכבה ומשלב בין שורש ותיק וחזק (קנה) לבין ענף צעיר ורענן (רוכב) הוא כל כך יקר וחשוב שאינו נכלל במכירה. קנה זקנה בעלת שורשים עמוקים שחצבו סלעים והגיעו למי תהום, מאפשרת בענווה לרוכב צעיר לתת את פירותיו הוא. זהו סוד הצלחתו של החרוב: ענק המאפשר לננס לרכב על גביו. הוא מאבד את תהילת הגובה אך "חורבנו" (כביכול) של ענק זהו בניינו.
החרוב, מתחיל בגנות ומסיים בדבש. האמת שגם דור החלוצים שבאו לארץ נתקלו במבט ריאליסטי המציג נתון יבש של קרקע חרבה. העובדות לא ייאשו אותם מהחלום, לכן עמלו לייצר גשר לעבר החזון- ארץ ירוקה ופורחת שתאיר פנים לדורות הבאים! כאותו הזקן וכחרוב המורכב המגשר בין ההווה הריאלי לחלום העתיד.

פשוט דבק
מה הקשר בין אדמה עניה ויבשה לבין יהלום? החרוב מסתפק באדמה חרבה למחיתו אך זרעיו מכתיבים את משקל הזהב והיהלומים (קרט ופעם- גרה), ממש פרי חברתי.
במובן הפשוט של המילה הוא דבק! מבישול זרעיו הפיקו דבק נגרים חזק המסוגל לאחות שברים ולאחד נפרדים. נוכחותו גרמה לגזרי עצים לחבור לתכלית משותפת אחת בתור כלי. החרוב עצמו כלי מעביר תהליכים שלא מחזיק מעצמו אלא כמגשר וממלא חללים ריקים בין חורבן לצמיחה, בין שלב הייסורים לשלב החיבורים.



תגיות: נטיעות | נטיעה | טו בשבט | החרוב



מאמרים נוספים מעלון פרשת בשלח ה'תשע"ג:
הגיור בימינו - הרב שלמה אבינר
שירת דבורה (להפטרה) - הרב דוד לנדאו
הרה"ג ר' חיים פלאג'י - הרב רונן טמיר
להיות הורה מוביל - ד"ר מיכאל אבולעפיה
וימתקו המים - הרב אייל ורד
מוזיאון אמוני - הרב חנוך בן פזי זצ"ל

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: