ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 


הגאון האדר"ת - הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים זצ"ל

הרב רונן טמיר

"אחד מהחזיונות הנפלאים, שיש בידם לרומם נפש המסתכל בהם, היו בימינו חיי איש המורם מעם מו"ח הגאון הצדיק, פאר עמנו מרן אליהו דוד רבינוביץ תאומים זצ"ל. האיש הגדול הזה, אשר שמו הטוב כשמן טוב, קסם של גדולה ושל תפארת היה תמיד מלווהו, ותמיד היה משפיע על חוגו רוממות נפש, קדושה ותפארת...סגולה נפלאה היתה לנפש הגדולה הזאת, שהיו הלבבות פונים אליה גם טרם שהיו יכולים להביא חשבון למה הן עורגות, זהו אמנם כוחו של אוצר הטוב הגדולה והגאונות האמיתית, כשהם מתחברים יחד בנפש נדיבה" ( "אדר היקר" - דברי הספד של הרב קוק על חמיו האדר"ת זצ"ל)
הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים, נולד בחג השבועות ה'תר"ג בעיירה פיקלין שבליטא, לאביו הגאון ר' בנימין ולאמו הרבנית טויבא, שניהם מצאצאי "הלבוש", ר' מרדכי יפה זצ"ל. ר' בנימין היה שקדן נפלא, נהג לסיים אחת לחודש את הש"ס וידע לומר כמה פעמים מוזכרים בש"ס אביי ורבא. אליהו דוד נולד עם אחיו התאום צבי יהודה, והתאומים היו קשורים באהבת נפש שאין לתאר. לימים, כאשר נפטר אחיו בגיל 44, כתב אודותיו האדר"ת: "אהבתיו אהבת עולם ממש כנפשי". חתנו של האדר"ת, הרב קוק זצ"ל מתאר את הקשר המופלא בין האחים: "הם היו מתייחסים זה לזה ממש כנפש אחת המחולקת בשתי גויות. השיווי הנפלא בין תכונותיהם, כמו גם בצורתם החיצונה, היה כ"כ מתאים ונפלא, עד שבהרבה פעמים היו מכירים איש מחשבות אחיו בלי אומר ודברים". מילדותו ניכר היה שעתיד אליהו דוד לגדולות. התמדה עצומה, יחד עם גאונות מופלאה, זריזות וזיכרון מדהים, ולא פחות מכך- מידותיו התרומיות, רגישותו וענוותנותו היו לשם דבר. כך הוא מתאר את ילדותו: "בטבעי הייתי נחבא אל הכלים, ובורח מן זחיחות הלב ופרסום המעלות". ובמקום אחר: "בכיתי באמצע קריאת המגילה...הפציר בי אבא מארי זצ"ל למה בכיתי..ולא רציתי להגיד, עד שגזר עלי וגיליתי האמת- כי לבי דאב מהתלאות שמצאו למרדכי הצדיק, לבש שק ואפר וכו'."
בהיותו כבן 19, נשא לאישה את פייגה מינה, בתו של תלמיד חכם מפוניבז'. לקראת החתונה מעיד ר' אליהו דוד כי "חזרתי על כל הש"ס במרוצה, וזכרוני קלט בעזרת ה' יתברך את הכל". הזוג הצעיר עבר ניסיונות וטלטלות, ר' אליהו דוד חלה במחלת עיניים קשה שמנעה ממנו ללמוד כסדר, ושלוש בנותיו נפטרו בינקותן. לאחר מספר שנים, בגיל 32, נתמנה הגאון האדר"ת לרבה של פוניב'ז, העיר החמישית בגודלה בליטא. האדר"ת הצטער על הרבנות, כפי שכתב בספרו "נפש דוד": "ביחוד אין רצוני כלל להשתרר על זולתי, יהיה מי שיהיה - איש או אשה, גדול או קטן, יודע ספר או בור. ומה שעשיתי לפעמים כעין השתררות היה למורת רוחי, ובשביל עבודת הציבור המוטלת עלי, ולבי חלל בקרבי על אונסי זה". ומוסיף הרב קוק זצ"ל: "הנהגת רבנותו, כהנהגתו הפרטית, היתה מלאה תמיד נעימות ורך, עדינות ואצילות הנפש, רחוק מאוד היה מכל גאווה ומכל התהדרות, רוחו היה נח וקל, בכל ענין היו כישרונותיו ככינור המנגן מאליו, מלאים חיים, תנועה, אהבה ועז. וזה היה ניכר בין בכישרונו המוסרי, בין בכישרונו הלימודי, בין בדרכים שבין אדם למקום ובמה שבין אדם לחבירו..וכן היה נוהג כבוד אמיתי ופנימי בכל אדם.. הרבנות, אמנם, היתה שנואה לו, כי הלא היא היתה המניעה היותר גדולה לו ז"ל משקידת התורה כפי חפצו, שהיתה אהבתה כאש קודש בוערת בלבבו...וביותר- שהיתה מונעתו מהטבעיות שלו, מטבע הענווה והשפלות על כל דרכיו, שזה היה אדיר חפצו תמיד." בהגיע בתו בת שבע שרה רבקה לפרקה, חיפש הגאון האדר"ת שידוך ראוי, "נפשי כלתה להשיאה לתלמיד חכם וירא אלוקים...ובראותי אותו (את הראי"ה קוק זצ"ל) ובהשיחי עמו איזה שעות - דבקה נפשי אחריו, אהבת איתן אהבתיו, לאשר הצצתי בו ובכשרונותיו הנעלים וביראתו, כי לאילנא רברבא יתעביד". ואכן, "העילוי מגריבא" כפי שכונה אז הראי"ה קוק, נעשה לחתנו של האדר"ת, והיה סמוך על שולחנו 4 שנים. כיוון שביתו היה קטן וצר, נתן האדר"ת לחתנו ולזוגתו את חדרו, ואילו הוא עצמו ישן בחדר הלימוד על כסאות (!) מכיוון שלא היתה לו מיטה, ואף מקום להעמידה לא היה. לאחר כעשרים שנה בהן כיהן בפוניבז', ועקב היחס המזלזל לו זכה מפרנסי העיר, החליט האדר"ת להיענות לפניית קהל העיירה מיר ולעבור לכהן בה. לאחר ששמעו על כך אנשי פוניבז', נזדעקו והציעו לו הצעה נדיבה במיוחד, ובלבד שישאר במחיצתם. הופעל גם לחץ כבד על אנשי מיר לבל יהינו לשכנעו לעקור מעירו, ואף הופצה בפוניבז' מודעת מחאה נגד אנשי מיר: "לא נעזוב את רבינו לכת מאיתנו, וכל איש מבני עירנו לא ירים את ידו ואת רגלו אף באחד מהפכים הקטנים אשר בביתו לטלטלו החוצה". אך האדר"ת עמד על דעתו, במיוחד לאחר ששמע שסנדלר אחד שכר פועל וחזר בו מהעסקה בטענה שגם הרב חזר בו מהתמנותו לרבנות מיר. אז הודיע האדרת בכל תוקף כי "לא אשאר בפוניבז' בשום אופן שבעולם בלעדי רשות בני מיר, וכל הרווחות וההבטחות שבעולם לא יזיזוני מדעתי " לאחר כשבע שנים ברבנות מיר, בשנת ה'תרס"א, קיבל האדר"ת הצעה לעלות לארץ הקודש ולכהן כרבה של ירושלים, לצידו של ר' שמואל סלנט שהיה אז ישיש מופלג. כך תיאר את האדר"ת ר' שמואל סלנט: "את שאהבה נפשי מצאתי בו- גדול בתורה וצדיק ובעל מידות תרומיות, המכשירות אותו לכהונתו. על כן- לימיני הושבתיהו, והנני כמוני כמוהו לכל דבר הקהילה". האדר"ת קיבל מגבאי העיר דירה במרומי העיר העתיקה, במקום שניתן היה לראות ממנו את הר הבית. על כך כתב האדר"ת: "גבאי ירושלים ת"ו חשבו בטוב ליבם לגמול איתי חסד, והקצו לי דירה שמחלונותיה אני משקיף על הר הבית ומקום המקדש, אך אינם יודעים שבזה הם מקצרים את חיי, בראותי מדי יום את חצרות בית אלוקינו נרמסות ברגל גאוה של טומאת העמים ושועלים הלכו בו" ופעם אחרת אמר: "אין דבר אשר יביאני לידי בכי תיכף, כמו שמביאני זכרון ירושלים עיר קודשנו ובית תפארתנו, גלות השכינה, גלות התורה וגלות ישראל, אשר ברגע התבוננתי במו- זולגות עיני דמעות" האדר"ת פעל בתקיפות להכנת משקלות מדויקים עבור סוחרי ירושלים, כדי למנוע אבק גזל. הוא הקפיד מאוד על כתיבת תאריך עברי, וכשראה הכשר החתום בתאריך לועזי- פסק שהוא מזויף "וחלילה שיעשה כן הצדיק..לכתוב לזמן הנהוג ושלא להזכיר למספר בני ישראל". אהבת ארץ ישראל יקדה בליבו, ועוד טרם זכה לבוא לארץ הקודש חיבב מאוד את אתרוגי ארץ ישראל וכתב: "ובשגם אני מחבב מאוד אתרוג מארצנו הקדושה, ומרגלא בפומי לומר: אף אם יהיה האתרוג מהודר במהודרים בתארו, אבל זה ההידור הרוחני שכשאני אומר הלל ואתרוג קדוש מארצנו הקדושה בידי וזיכרון ציון בליבי- אין לך הידור גדול מזה."
בחורף ה'תרס"ה חלה האדר"ת, ובחודש שבט ציווה את בניו שלא יספידוהו בשום תואר, רק יאמרו שכל ימיו היה חפץ להיות יהודי כשר. ביום ג' אדר התרס"ה, השבוע לפני 108 שנה, נסתלק האדר"ת לבית עולמו. רבבות השתתפו במסע ההלוויה בסיומו נטמן האדר"ת בהר הזיתים, בסמוך לקבר המהר"ל דיסקין. לקראת תום שנת האבל, פרסם חתנו הראי"ה קוק זצ"ל, את הספר "אדר היקר" לזכרו.
הגאון ר' אליהו דוד רבינוביץ תאומים זצ"ל. זכותו תגן עלינו, אמן.


תגיות: הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים | הרב אברהם יצחק הכהן קוק



מאמרים נוספים מעלון פרשת תרומה ה'תשע"ג:
אל תחיה מהלוואות - הרב שלמה אבינר
תורה ותפילה - הרב דוד לנדאו
אֲנִי מַמְשִׁיכָה - הרב שלמה אבינר
הורים שמחים - הדסה גהלי
לפני ולפנים - הרב חנוך בן פזי זצ"ל

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: