הכיפה הגדולה

חבוש כיפה גדולה! לא מפני שאתה חייב אלא מפני שאתה משתוקק. בחיים לא עושים רק מה שחייבים אלא גם משתוקקים אל הטוב. בין הבניינים החסונים והמדויקים של החובה” יש אוויר חופשי בו מתפשטת תשוקת האדם הטהורה.
ודאי שיש גם חובה. נפסק בשולחן ערוך: “ולא ילך ארבע אמות בגילוי ראש” (שו”ע או”ח ב’ ו’).
ומהו הגודל המזערי?
א. לפי הגאון רבי שלמה קלוגר” רוב הראש צריך להיות מכוסה (שו”ת האלף לך שלמה ג’)” שהרי צריך כיסוי ראש” כלומר כל הראש” ורובו ככולו.
ב. לפי הגאון הרב עובדיה הדאיה” צריך שהכיפה תיראה מכל הצדדים. (שו”ת ישראל עבדי חלק ו'” דף רצב’). אחרת זה לא נקרא כיסוי. וכן הגאון הרב עובדיה יוסף “שתהיה ניכרת ונראית מכל צדדי הראש מלפנים ומאחור” (שו”ת יחוה דעת ד’ א’).
ג. לפי הגאון רבי משה פיינשטיין” ראוי להחמיר לכסות רוב ראשו אבל מן הדין די לכסות באופן שראשו מכוסה” (שו”ת אגרות משה ח”א ח או”ח א)” כי אם זה קטן מדי” זה לא נקרא כיסוי ראש אלא קישוט בעלמא.
ד. ויש שפסקו שגודל של יד מספיק” שהרי מן הדין אדם שני יכול להניח ידו על ראש המברך (שו”ת אגרות משה שם).
ועיין בפירושי הדל על קיצור שולחן ערוך (ג’ ו’)” עוד הרבה פרטים בנדון. אבל לא באנו כאן להגדיר את הגודל המינימלי של כיפה” שהרי בחיים האדם לא רק עושה את המינימום” אלא אם זה נושא יקר לו” הוא מוסיף מכל הלב. אדם לא גר בבית בגודל מינימלי” לא קונה רכב בגודל מינימלי” לא קונה חולצה ביד שניה במחיר מינימלי” ולא אוכל לחם צר ומים לחץ – אבל מרחיב את נפשו. קל וחומר שירחיב בעבודת ד'” שהיא מטרת החיים. הבית” הרכב” הבגד והמזון” אינם אלא אמצעים” אבל המטרה היא עבודת ד'” לכן ודאי האדם ישמח להוסיף למען מה שהוא נברא וזה תוכן חייו.
הרי למה אנו חובשים כיפה? כדי שתהיה לנו יראת שמים (שבת קנו’ ב’). וכך כתוב בקיצור שולחן ערוך: “וגם הקטנים” צריכין להרגילן לכסות ראשן” כי היכי דתהוי עלייהו אימתא דשמיא (כדי שתהא עליהם יראת שמים) כדמצינו (כמו שמצאנו) ברב נחמן בר יצחק” אימיה (אמו)… לא שבקתיה גלויי רישא (לא נתנה לו לגלות ראשו)” אמרה ליה: כסי רישיך” כי היכי דתהוי עלך איתא דשמיא” (שבת שם. קצשו”ע ג’ ו’). אז למצוה גדולה כזו” נשמח לחבוש כיפה גדולה.
וודאי שיראת שמים היא הדבר הכי חשוב בחיים “את ד’ אלהיך תירא” (דברים י’ כ’). “ועתה ישראל מה ד’ אלהיך שואל מעמך” כי אם ליראה את ד’ אלהיך…” (שם י’ יב’). “סוף דבר הכל נשמע” את האלהים ירא… כי זה כל האדם” (קהלת יב’ יג’).
למה בעצם אדם חובש כיפה? כי שכינה מעל ראשו (קידושין לא’ א’). וכי יש דבר חשוב יותר מאשר שכינה מעל ראשו של אדם?! וכי יש דבר חשוב יותר לזכור?! אמנם יש אופנה חדשה שאדם אומר יומם ולילה : “אני”” “אני”” ו”שיוויתי עצמי לנגדי תמיד” – אבל לא לנו היא. שהרי אנו” תלמידי אברהם אבינו ותלמידי משה רבנו אומרים “שיוויתי ד’ לנגדי תמיד” (תהילים טז'” ח’). הרי זו מטרת כל העולמים” שד’ התאווה שתהיה לו דירה בתחתונים. אז גם למצווה גדולה כזאת נתאווה לכיפה גדולה.
וכי למה חובשים כיפה? כותב רבנו הגדול הרמב”ם: “צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן… לא יגלו ראשן” (הלכות דעות ה’ ו’). צניעות! דבר עצום! כתוב בקיצור שו”ע: “כתיב והצנע לכת עם אלהיך… ואל יאמר: הנני בחדרי חדרים ובחשכה” מי רואני? – כי הקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו” וכחשכה כאורה לפניו” יתברך שמו” והצניעות והבושת מביאין את האדם לידי הכנעה לפניו יתברך שמו” (קצשו”ע ג’ א’). צניעות גדולה” כיפה גדולה!
שמא תאמרו: כיפה גדולה היא גאווה! ודאי גאווה! לא גאווה אישית אלא גאוות יחידה. גאווה שאני יהודי. גאוות האומה היחידה. כי בימינו אין לך דבר שמציין יהודי באופן בולט יותר מאשר כיסוי הראש שלנו.
וכבר כתב לפני זמן רב הט”ז שאיסור גמור להיות בגילוי ראש משום “ובחוקותיהם לא תלכו” (שו”ע או”ח ח ט”ז קה. מובא במשנה ברורה ב’ ס”ק יא’). אמנם זהו חידש גדול. אך על פי חידוש זה כתב הגאון הרב אביגדור נבנצאל: “ולגלות הראש כדי להיראות כמי שאינו שומר תורה ומצוות” הוא איסור שאמנם אינו ממש ביהרג ואל יעבור” אלא הוא איסור הקרוב לזה” (יצחק ייקרא” על משנה ברורה שם). זהו חידוש בחזקת שניים. אמנם כתוב בחכמת אדם שלבוש נכרי הוא ביהרג ובל יעבור” ובכל זאת” זה נשאר חידוש כפול.
מעניין שהסופר יצחק ליבוש פרץ” שלא היה כלל אדם דתי” המציא סיפור על יהודי מסכן שהעלילו עליו עלילה” ועונשו היה לעבור בין שתי שורות חיילים שמצליפים בו בשוטם עד זוב דם” הוא מתקדם ואינו כושל” ופתאום הוא מגלה שהכיפה שלו נפלה” ואז הוא שב על עקביו” מרים את הכיפה ומכסה את ראשו” הוא הולך עם הכיפה בראשו עד אשר נופל…
כאמור” יצחק ליבוש פרץ” היה שייך לתנועת ההשכלה” אך לא תקף את היהודים יראי השמים בכתביו” אלא התרשם מטוהר לבבם ומגבורתם למסור נפשם על קידוש השם.
לכן תמיד כיפה” תמיד כיפה גדולה” כיפה כשעושים ספורט” כיפה באימונים בצבא” כיפה במלחמה” תמיד כיפה.
שמא תשאל: כיצד אחבוש כיפה גדולה” ויש תלמידי חכמים גדולים ממני החובשים כיפה קטנה” וכי אני גדול מהם?! ודאי אני קטן מהם” אבל אני בשלי” והם בשלהם. הם בדברים גדולים מאוד למען כבוד ד'” עמו ותורתו” ואני בדברים קטנים” בכיפה שהיא דבר קטן” ואותה מצוה היא גדולה עבורי” אני אוהב אותה” אני מתגעגע אליה” אני שמח בה” בה נתן לי ריבונו של עולם מקום להתגדר בה” אני הקטן עם הכיפה הגדולה.