ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וירא
פרשה נוכחית: חיי שרה
פרשה הבאה: תולדות
 


אחר הדברים האלה.

הרב אייל ורד

אחר הדברים האלה, אחרי שהכל נגמר, ותלו את המן וגם את בניו, ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, רוכב על הסוס. אחרי שגיליתְ את סודך, מאיזה עם את, ומה ארצך ומולדתך, אחרי שהמתח העצום שנמשך שבע שנים, שנים קשות, בהן היית שבויה בתוך כלוב מזהב, אבל החזקת את עצמך, כי ידעת, כי מרדכי לחש לך, שיבואו רווח והצלה, ושממך תבוא הצלה ליהודים. מה שנתן לך כוח להשתתף בכל המשתאות, ולחייך לכל המתחנפים, ולהסתכל ולהתעניין בכל היפות מכל הממלכות, ולחוות דעה על יין כזה או אחר, ובפנים רצית להקיא מכל הגועל, והירוקת עלתה לך לפנים. להם זה דווקא נראה יפה, אבל את ידעת שהצבע הירוק על פניך הוא רק רמז לכל מה שהתחולל בפנים, בעומק.
ובכל רגע קשה, בכל פעם שבאו להציע לך תמרוק כזה או אחר, ואת נאלצת לשחק את המשחק הזה, בכל פעם לחשת לעצמך - הגוף שלי כבר לא שלי, הוא קרקע, קרקע עולם. אבל הנשמה היא מאמינה, היא באמנה, ויודעת שמשהו עתיד לצמוח מכל הסיוט הזה. משהו באמת גדול. כזה שמצדיק חיים נוראיים כאלו.
אז אחר הדברים האלה. אחרי שהכל בא על מקומו בשלום, והיהודים ניצלו, וגם מרדכי התעלה, אבל את נשארת, שבויה אצל הטמא והמגושם הזה. וכבר אין איש שיספר מה עובר עלייך, ואין איש שיכתוב מה קרה איתך, ואין מי שידע כמה סבל סבלת עוד אחר הדברים, אחרי שהבנת שאת התפקיד שלך סיימת, ועכשיו, כמו טיל מתכלה, נותרו לך רק חיים שלמים להעביר יחד עם המלך הטמא והמזוהם הזה, שהמשיך להשתכר מידי פעם, וחמתו בערה בו, המשיך להתנהג כמו אחראי אורוות בלבוש מלך. ולידך, כל כך קרוב נמצא מרדכי, טהור וקדוש, אבל כל כך רחוק.

מניין היה לך כוח להתמודד אחרי? מאיפה התעצומות להמשיך גם כשברור שאת תפקידך סיימת? כיצד לקחת את הכוח לשתוק, במקום שהזעקה מהדהדת - לכולם(!) יש רווח והצלה חוץ ממך. רק את נשארת שבויה. אכן אסתר. הסתר בתוך הסתר.
ואולי קיבלת כוח מקרוב משפחה שלך, מיוסף. גם הוא משנה למלך במצרים. גם הוא מוקף בתועבות, בטומאה, בתוככי ערוות הארץ. אבל יש לו תפקיד. הוא יודע להחיות עם רב. בו תלויים אנשים ונשים, וגם טף. הוא חייב לכלכל אותם, לזון אותם, להציל את חייהם. וזה נותן לו כוח לחייך לפרעה כל בוקר, להתפעל מכשפים חדשים של החרטומים, לצפות בעניין בבניין חדש ההולך ונבנה, והלב מתגעגע לבית אבא, ללימוד תורה, לזיו איקונין של פרצוף של בית יעקב שכבר מזמן לא ראה.
אבל גם שם הכול נגמר. האחים חזרו, ואתם יעקב, גם הרעב נפסק, כולם גרים יחד בארץ גושן, פרים ורבים ומתעצמים, ורק יוסף נשאר שבוי בכלוב מזהב, עם שני ילדים, משנה למלך מצרים, שצריך להתחנן כדי שיתנו לו ללכת לקבור את אביו.

כי יש מסירות נפש שלפני המעשה, אך יש מסירות נפש שאחרי המעשה. והיא קשה מאוד, ומייסרת. לא יודעים עליה ולא שומעים עליה וגם לא כותבים עליה, אך היא הייתה, קיימת, מתמודדת יום יום, וממשיכה הלאה.

אסתר ויוסף. אחר הדברים האלה, המשכתם. 'כתבוני לדורות', בקשה אסתר מחכמים. כבר כתובה את על דתי פרס ומדי ענו לה. והיא, בתוך תוכה יודעת שמה שכתוב בדתי פרס ומדי יחלוף ולא יזכר, ורק מי שייכתב על ידי חכמים, הוא זה שיזכה לאור הנצח. ועדיין, את החלק של 'אחר הדברים', איש לא יודע.

'פקד יפקד אלהים אתכם' אומר יוסף, ואז, תגאלו גם אותי, תוציאו גם אותי מהכלא שאני נתון בו, כלוב מזהב, ותשיבו אותי אל נחלת אבותי, אל פיסת אדמה הררית וקשה, בנחלת שכם, שהיא החלק שלי, היא עצמיותי, לשם תעלו את עצמותי.

יוסף והדסה. צפנת פענח ואסתר. מסירות נפש לפני הדברים, ומסירות נפש גם אחר הדברים.



תגיות: מסירות | יוסף הצדיק | מסירות נפש | אסתר המלכה | מרדכי היהודי | מגילת אסתר | פורים



מאמרים נוספים מעלון פרשת תצוה ושבת זכור ה'תשע"ג:
הכיפה הגדולה - הרב שלמה אבינר
לבסומי בפוריא עד דלא ידע - הרב אלישע אבינר
שמחה - ד"ר מיכאל אבולעפיה
התורה הגואלת - הרב דוד לנדאו
וגם - הרב יוני לביא
מזבח הקטורת - הרב חנוך בן פזי זצ"ל
אור וטוב - הרב חגי לונדין
איך נשמר הסוד? - הרב ליאור אנגלמן
לקראת שבת זכור ופורים ה'תשע"ג - הרב אלישע וישליצקי
חג שמח - אורי מלמד
בית שמח - הדסה גהלי

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: