ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: בהעלותך
פרשה נוכחית: שלח לך
פרשה הבאה: קרח
 


פעם לא הייתי צנועה

הרב שלמה אבינר

- לכבוד הרב, ראיתי שהרב כתב רשימת הלכות צניעות, ויש נשים שהגיבו שקשה להן, לכן אני שולחת לו מכתב שכתבתי לחברות בכיתה, כדי להסביר להן את המפנה שחל אצלי, אולי זה יעזור לאחרות.
פעם לא הייתי צנועה. הקפדתי על כל המצוות, חוץ מבגדים צנועים, הלכתי לשיעורים, ארגנתי שיעורים, התפללתי בכוונה, חיפשתי דבקות בד', התנדבתי לעשיית חסד, פעלתי למען ארץ ישראל. הכול! חוץ מצניעות.
וזאת למה? כי לשמור צניעות היה הכי קשה לי. הרגשתי שעם בגדים צנועים, אני מפסידה יותר מדי, שחומסים ממני את הכול, ולזאת לא הייתי מוכנה. פשוט לא יכולתי. גם לא רציתי.
אהבתי את הגוף שלי, התגאיתי בו, הרגשתי טוב עם בגדים קצרים וצמודים, הרגשתי אשה, חשתי נשיות. נהניתי, התגאיתי.
אמנם ביני לבין עצמי ידעתי שיש בעיה מבחינה הלכתית, אבל החלטתי להתעלם, לאט לאט השתקתי את מצפוני, עד שהרגשתי שלמה עם עצמי. זה לא קרה בבת אחת. עד כיתה ח' הקפדתי על צניעות ולבשתי ארוך ארוך. ומכיתה ט' ואילך, הלכתי וקיצרתי, כי כל כמה שהיה קצר יותר, כך היה יפה ומושך יותר. רציתי להיות יפה ומטופחת, להיראות טוב. השקעתי במראה החיצוני שלי. וגם עברתי הרבה גבולות.
בכל דבר הקשבתי לרבנים ולרבניות, בכל דבר התאמצתי להוסיף תורה ומצוות... חוץ מהלבוש. כאילו אמרתי לרבנים ולרבניות: בכל דבר אני באה לקראתכם בשמחה ובמסירות, אבל בזה אני קריזיונרית, אנא הניחו לי, אל תדחקו את נשיותי. אל תתערבו. אני לא מתערבת בחיי אחרים, שלא יתערבו בשלי. זה גוף שלי, הוא שייך לי ואיש לא יגיד לי מה לעשות אתו. איני עושה רע לאף אחד. אני רוצה להרגיש יפה, אני יודעת שזה משפיע על הבנים וזה מחמיא לי.
עתה, בכתה י"ב, חזרתי לצניעות: חצאית ארוכה ושרוולים ארוכים, חולצה מכופתרת עד צוואר ובגדים רחבים. לא קרה משהו דרמטי כמו נס או התגלות משמים שבעקבותיה התרוממתי. לא. אלא לאט לאט, עם עליות וירידות, ועם הרבה מאבקים ומשברים. אבל, בסוף ניצחתי.
אמנם, לפעמים הייתי קוראת סיפור שבעקבותיו הרגשתי גבורה של צניעות, כגון הנערה סוליקה ממרוקו שמחלפות שיערה נקשרו לזנב של סוס וכך נגררה בעיר עד מות, אבל לפני כן היא הדקה את כל בגדיה לגופה עם סיכות של ברזל כדי שהוא לא יתגלה. זה מילא אותי בעוז של ענווה וצניעות אלא שהוא נדם אחרי כמה ימים.
וכן סיפור שבגטאות היה עוני וסבל, רעב ומחלות, יסורים והשפלות, אך נשים צנועות חתכו את המזרנים ותפרו מן הבד גרביים ושרוולים ארוכים. גם הסיפור הזה השפיע עלי, אך גם כאן הרושם פג אצלי אחרי זמן מה.
אם כן מה הוציא אותי מזה? לא משהו מיוחד, אלא הצטברות של הרבה מאד מחשבות ורצונות, החלטות וחשבונות נפש, מכיוונים שונים:
"קודם כל הרי זה אסור! נגד ההלכה ונגד רצון ד'. אני יותר מדי מרוכזת בעצמי; כל כך נרקיסיסטית, החיצוניות - היא שטויות. לחפש תמיד חן בעיני אחרים, זה בזוי;. אני מרגישה טומאה וגועל מעצמי; אני חלשה וסמרטוטית. עיסוק אובססיבי בגוף כבר מחליא אותי; דוגמא של בנות צנועות שקינאתי בהן; זה נקרא נשיות - זה?"
כך עשיתי חשבון נפש בכתב, כל בוקר. אמרתי לעצמי: "אל תסמכי על אף אחד, רק על עצמך, עשי את הבלתי אפשרי, כי אם תיכנעי ותמשיכי כך, לאן את עלולה להידרדר, תתפסי את עצמך, את חייבת לצאת מזה חזקי ואמצי!"
אכן, לא ניצחתי ביום אחד, אלא היו לי עליות וירידות, ואיני יכולה לספור כמה פעמים נפלתי. אך קמתי. לא התייאשתי ואחרי מאבק ארוך ועיקש, ניצחתי. אני גאה בזה גאווה טהורה. אם תצליחו בבת אחת אשריכן, אני רק מספרת מה היה אצלי. אולי אני עוד בקבוצת סיכון ועלי להיזהר, אבל אני חושבת שיצאתי מזה.
לא מרגישה שהפסדתי בגלל הצניעות. להפך. אני מרגישה טהרה נפלאה וקרבת ד' אמתית, עם הארוך, הסגור והרחב.
תודה רבה לך, אלי הטוב שעזרת לי. זה נפלא.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: