ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל

הרב רונן טמיר

"אינני אוהב סיפורים על מעשים טובים יוצאי דופן - שהרי אין אדם יכול לעשות כמותם. סיפור שאפשר לחקותו ולעשות כמותו- את זה אני אוהב" (מרגלא בפומיה).
הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך, נולד בכ"ג תמוז ה'תר"ע בשכונת שערי חסד בירושלים, לאביו ראש ישיבת המקובלים "שער השמים", הרב חיים יהודה לייב אוירבך שהיה מצאצאי ה'תולדות יעקב יוסף' מפולאנה, מחותנו של הבעל שם טוב, ולאמו הרבנית צביה, שהיתה בתו של ר' שלמה זלמן פרוש - מחשובי בוני ירושלים. ר' שלמה זלמן ניכר היה מילדותו באהבת תורה ללא גבולות, לצד חשיבה מקורית, ומעל הכל- רגישות עצומה לזולת. שרר אז עוני כבד בירושלים, ור' שלמה זלמן עצמו העיד על הרעב שליווה אותו בילדותו: "בצעירותי לא ידעתי מהי הרגשתו של אדם שבע. חולשת הגוף שלי נובעת מתת תזונה שידעתי בילדותי". בפורים המשולש ה'תר"צ, נשא ר' שלמה זלמן לאשה את הרבנית חיה רבקה לבית רוחמקין. עורך הקידושין היה כמובן מרן הרב קוק זצ"ל, שהיה מושא להערצה בבית משפחת אוירבך. אביו הגאון ר' חיים יהודה לייב, היה נוהג לצעוד מידי שבת לביתו של הרב קוק, כדי לשמוע את דרשתו בסעודה שלישית. לימים, סיפר הגרש"ז את רשמיו משעות רעוא דרעוין בבית הרב: "מה הרגשתי בסעודה שלישית אצל הרב? - פשוט מאוד, שמרגליות מתגלגלות בין השולחנות!"
הרב קוק זצ"ל היה גם הסנדק בברית המילה של בנו בכורו של ר' שלמה זלמן, הרה"ג ר' שמואל אוירבך. הגרש"ז והרבנית חיה רבקה חיו כל ימיהם בחיבה עצומה, עד כדי כך שבהלווייתה, בשנת ה'תשד"ם, אמר בהספד: "רגילים לבקש מחילה מן הנפטר בשעת הלוויה . את יודעת, שאין לי על מה לבקש מחילה, משום שכל חיינו היו על-פי השולחן ערוך. אך אם בכל זאת היה בינינו דבר מה- הריני מבקש מחילה." לתמיהת אחד השומעים השיב ר' שלמה זלמן: "ניסיתי באמת להיזכר בכל הדרך מ'שערי חסד' עד הר המנוחות, אם היה ביננו משהו- אך לא נזכרתי בכלום. אלא שלבסוף חששתי, שאולי בכל זאת היה ביננו משהו שאינני זוכר- ולכן ביקשתי סליחה"
ר' שלמה זלמן היה גאון עצום בהלכה, וכבר בשנת ה'תרצ"ה יצא לאור ספרו הראשון- "מאורי האש", על הלכות חשמל בשבת, בהסכמתם של הראי"ה קוק זצ"ל, הגאון ר' איסר זלמן מלצר ממנו למד בישיבת עץ חיים, והגר"ח עוזר גרודזנסקי.
ר' שלמה זלמן הקפיד מאוד שהלימוד יהיה למעשה, וכאשר נשאל ע"י אחד המשגיחים בישיבה במה צריך להתמקד בשיחת מוסר, ענה ללא היסוס: "שהדברים יהיו למעשה".
בשנת ה'תש"ט, נתבקש הגאון ר' שלמה זלמן לעמוד בראש ישיבת "קול תורה", ומאז ועד יומו האחרון עמד בראש הישיבה והעמיד אלפים רבים של תלמידים. עם השנים, הלך ונודע שמו של ר' שלמה זלמן כפוסק עצום, בעל חשיבה ישרה ומקורית בכל תחומי ההלכה ורבים נהרו מכל קצות העולם לבקש ממנו "דבר ה' - זו הלכה" בכל תחומי התורה: מדע, רפואה, שבת, הלכות צבא, טכנולוגיה - והכל בבקיאות עצומה עד הפרטים הקטנים ביותר. לצד גאונותו העצומה, בלטו אצלו מאוד שתי תכונות: חביבות וענווה. ר' שלמה זלמן קיבל כל יהודי, קטן כגדול, במאור פנים מופלא, בסבלנות ובסבר פנים יפות. כל מי שזכה להיפגש עמו לא ישכח את חיוכו כובש הלב, וכפי שסיפר אחד מנהגי המוניות שנהגו להסיעו בקביעות: "אדם כזה סימפטי - לא פגשתי בחיי! תמיד עם חיוך, תמיד נכנס ואומר בוקר טוב מהלב, ובנסיעה מדבר איתי ושואל כל פעם: איך האישה? איך הילדים? אני מסיע הרבה רבנים, אבל עוד לא יצא לי להסיע אדם כזה נחמד! ביקשתי אז מכל הנהגים בתחנה, שרק אני אסיע אותו..." כל ימיו התרחק ר' שלמה זלמן ממחלוקות. אהבתו הגדולה חצתה מגזרים והיתה תולדה של תורת אמת גדולה ועמוקה. פעם, כשנתבקש להשתתף בכנס גדול של "דגל התורה" נגד תנועת חב"ד, סירב בנימוס אך בתוקף, ופעם אחרת, כאשר בחור מישיבת קול תורה ביקש את רשותו לנסוע לקברי צדיקים בצפון, השיב לו הרב: "בשביל להתפלל על קברי צדיקים יש צורך לנסוע עד הגליל? כשאני מרגיש צורך להתפלל על קברי צדיקים אני הולך להר הרצל, לקברי החיילים שנפלו על קידוש השם". כאשר מישהו הוציא ספר וכתב בו מילות גנאי על הרב קוק - אמר ר' שלמה זלמן, שאסור לקנות ספר זה עד שהדבר יתוקן, ואף שלח מכתב אל המחבר בו דרש לתקן את המעוות.
מפורסמת ומיוחדת היתה ענוותנותו של ר' שלמה זלמן, צער גדול הצטער על תארים שנהגו להצמיד לשמו. הוא סלד כפשוטו מתארי גאונות שהודבקו לו, וכשנכתב בעיתון אודותיו הכינוי 'פוסק הדור' היה מתקשר אל מערכת העיתון "להזהיר" שלא יעשו זאת שנית.
מפורסם הסיפור בו שלח ר' שלמה זלמן בידי אחיינו הרב יוסף לייזרסון מכתב ברכה לכינוס השנתי של 'אגודת ישראל' בארה"ב. כשחזר האחיין הציג בפני הרב כתבה בעיתון "המודיע" ובה נכתב: "ברכת פוסק הדור הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך הוקראה..." לאחר שהודה האחיין שכך הציג את הרב, הצטער הרב מאוד ושאל: "מה הריעותי לך, שאתה עומד ומבזה אותי בפני אלפי יהודים?!" הוא המשיך ואמר בכאב שלא ציפה שכך ייעשה לו, ועוד ע"י בן משפחה, וסיים באומרו: "יותר לא תקבל ממני מכתב לוועידה!" באותה שנה, בכ' באדר ה'תשנ"ה, עלה הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך לגנזי מרומים, והוא בן 85 שנה. מסע ההלוויה העצום, בו ליווהו למעלה מ- 300,000 איש מכל החוגים והעדות בישראל, העיד על האבידה הגדולה. על מצבתו בהר המנוחות הרשה לכתוב רק מילים אלו, המבטאות את משוש נפשו: "העמיד תלמידים בישיבת קול תורה והרביץ מעודו תורה לרבים". בנו הצעיר, ר' ברוך, שהיה צמוד לאביו בשנותיו האחרונות, אמר בהספד: "איזהו מכובד? המכבד את הבריות. מה ראינו פה בבית? מכבד את הבריות - בכזו פשטות ובכזו גאונות! ליהודי ברחוב, לבעל בית פשוט, לאדם גדול, לילד קטן - עם כזה כבוד! אוי, אבי המתוק! אבא מתוק!"
הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל. זכותו תגן עלינו, אמן.

*רוב הדברים - מתוך הספר הנפלא "התורה המשמחת", לידידי ורעי הרב יוסף אליהו שליט"א.



תגיות: גדולי ישראל | הרב שלמה זלמן אוירבך



מאמרים נוספים מעלון פרשת כי תשא ושבת פרה ה'תשע"ג:
פעם לא הייתי צנועה - הרב שלמה אבינר
"ונפלינו" - הרב דוד לנדאו
וְהִנֵּה בֹּעַז בָּא - הרב שלמה אבינר
הילד שלי מתפרץ - הדסה גהלי
תשובת המשקל - הרב חנוך בן פזי זצ"ל

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: