נועם ה’ אלוקינו עלינו

רגעי השיא אחרי יציאת מצרים ואחרי מעמד הר סיני” שעיני העם היו צופות אליהם” היו הרגעים שבהם היתה אמורה להתגלות השכינה בסיום הקמת המשכן ועבודת הקרבנות ביום השמיני למילואים. והנה הגיעו הרגעים המיוחלים” אולם השכינה לא ירדה ולא התגלתה לישראל” והתוצאה היתה שאהרן התבייש ובני ישראל היו נכלמים ומתוסכלים ועצובים. כדברי רש”י (ט כג) – “כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל” היה מצטער ואומר” יודע אני שכעס הקב”ה עלי” ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל” אמר לו למשה: משה אחי” כך עשית לי שנכנסתי והתביישתי? מיד נכנס משה עמו וביקשו רחמים וירדה שכינה לישראל ואמרו ‘ויהי נועם ה’ אלקינו עלינו’ (תהילים צ יז)” יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם”. מיד “וירא כבוד ד’ אל כל העם ותצא אש מלפני ד’ ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים” וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם” (ויקרא ט כג-כד). דהיינו” מצב רוחו של העם התהפך מקצה לקצה – ושמחו ושבחו והללו להשי”ת. מכאן שאין זה מספיק להקים את המשכן ולהקריב קרבנות אלא צריך לבקש רחמים מהשי”ת שיהיה נועמו עלינו. כר’ ישמעאל בן אלישע שנכנס להקטיר קטורת לפני ולפנים וראה “את ה’ צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי: ישמעאל בני” ברכני! – אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין” ונענע לי בראשו”. מכאן לומדים “שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך” (ברכות ז א).
נכון לעכשיו” “אשרינו מה טוב חלקנו” מה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו”” שאנו זוכים לחיות בדור שבו עם ישראל קם לתחיה אחרי אלפיים שנות גלות” ואנו רואים עין בעין בקיבוץ גלויות ובפריחת המדינה. בית המקדש השלישי הולך ומוקם לנגד עינינו. אנו נמצאים עדיין בעיצומו של תהליך אשר בסיומו ודאי וודאי תרד השכינה ותתגלה לעיני כל ישראל” כשם שהתגלתה בהקמת המשכן ביום השמיני” וכשם שהתגלתה בהקמת בית המקדש הראשון בימי שלמה המלך ע”ה. עד אז עלינו להתפלל את תפילתו של משה רבינו איש האלקים” “ויהי נועם ד’ אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו” תהלים צ יז). דהיינו” שיהיו מעשי ידינו מתוקנים ולא תבוא על ידינו תקלה חס ושלום. ומתוך כך תהיה שכינתו ותנחומיו ונועם ה’ עלינו (ע’ רש”י ומצודות דוד שם)” במהרה בימינו” אמן.
בברכת קיץ טוב לכל ישראל
בציפייה לגאולה השלמה