ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וירא
פרשה נוכחית: חיי שרה
פרשה הבאה: תולדות
 


חיבור תורה שבכתב לתורה שבעל-פה

הרב חנוך בן פזי זצ"ל

הזוהר בהקדמתו (על בראשית א ה) אמר: חידושי התורה עומדים לפני הקב"ה ומתעלים, ומהם נעשות ארצות החיים. ויורדים ומתעטרים לארץ אחת ונעשית כולה ארץ חדשה מאותה מילה שנתחדשה בתורה (תרגום מארמית).
האדם נקרא מדבר וזו מהותו, כנאמר: "ויצר ה' אלקים אדם... ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב ז). ומתרגם אונקלוס "לרוח ממללא" (למְדַבֵּר), וכדברי רש"י - שנתווסף בו דעה ודיבור.
הדיבור מבאר את הגיגיו ומחשבותיו הפנימיות של האדם, וכלשונו הזהב של רבנו בחיי בעל חובות הלבבות "הלשון - קולמוס הלב". אך היכולת הזאת היא חרב פיפיות ביד האדם ("חיים ומוות ביד הלשון", כדברי שלמה המלך במשלי יח). בידו להתעלות על ידי הלשון בדיבורים של תורה, אמונה ושלום, או חלילה להידרדר על ידי דיבורים אסורים. כי חטא זה של הדיבור הוא בדבר שהוא מהות כל האדם (באר הגולה, מהר"ל ע"ס) וחז"ל החשיבו אותו כחמוּר משלוש העברות.
כוחה של מילה וחשיבותו של דיבור מוכח מדיני המצורע. הגורם המרכזי להופעת הצרעת הוא לשון הרע. ונוטריקון של מצורע - מוציא שם רע.
גם טהרתו של המצורע תלויה במילה של הכהן. כנאמר "והובא אל הכהן" (ויקרא יד ב).
האוה"ח הקדוש על הפסוק: "נרפא הנתק טהור הוא וטיהרו הכהן" (יג לז), מבאר על פי הספרא (שם) את כפל הלשון בפסוק, ומאיר זרקור להבנת החיבור שבין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה ותפקיד חכמי התורה בחיבור זה. הספרא כותב: יכול יפטר וילך? (אם יתברר על ידי מומחה שהנגע טהור). ת"ל טהור הוא וטיהרו הכהן (מילתו של הכהן היא הקובעת). אם טיהרו הכהן, יכול אם אמר הכהן על טמא טהור - יהיה טהור? ת"ל 'טהור - וטיהרו הכהן', רק אם במציאות אכן טהור הוא, ועל זה עלה הלל מבבל" (לשאול את שמעיה ואבטליון).
המלבים ב'התורה והמצוה' על המקום, מסביר: דרכו של מקרא מבחינה תחבירית, להקדים הדין למסקנה ולתוצאה, למשל (ויקרא יג יז): "וטיהר הכהן את הנגע - טהור הוא". ואצלנו שינה הפסוק והקדים את המסקנה. "טהור הוא, וטיהרו הכהן". אלא בהקדמה זו הדגישה התורה שהתנאי לתוקף פסיקתו של הכהן, טהור הוא - הוא מציאות טהרתו הממשית. ולא אם אמר על טמא טהור, וכעין זה דברי אוה"ח במקום - עיין שם.
וכאן פורס לפנינו אוה"ח הקדוש את מהות החיבור שבין תושב"כ ותושב"ע. ותפקיד חכמי התורה בחיבור זה.
תחילה מביא סתירה בדברי חז"ל. "מצד אחד נאמר 'שלא היה דבר שלא נמסר למשה בסיני ואפילו מה שתלמיד עתיד לחדש' (ויק"ר כב א) ובמקום אחר, (במדב"ר יט ו), נאמר כי ר' עקיבא היה דורש מה שלא ידע משה, ועוד מאמרים... וכן כמה מאמרים שדומים לזה". ותשובתו: "הן אמת שכל דבר תורה נאמר למשה, ואין שום חכם יכול לדעת יותר ממה שידע משה... אבל ההפרש הוא כי משה נתן לו ה ' תושב"כ ותושב"ע (כולל כל חידוש דורות הבאים, אך דבר אחד העלים ממשה). והנה האדון ב"ה בחכמתו ית' רשם בתושב"כ כל תושב"ע שאמר למשה, אבל לא הודיע למשה כל מה שנתן לו בע"פ היכן הוא רמוז בתורה שבכתב. וזוהי עבודת בני ישראל עמלי תורה שיישבו ההלכות שנאמרו למשה בסיני, והסודות והדרשות כולם יתנו להם מקום בתושב"כ. ולזה תמצא - באו התנאים וחיברו מדרשי הלכה... ספרא וספרי וכו'... וזוהי עבודת התורה הנקראת ארץ החיים". (כלשון הזוהר בפתיחת המאמר).
ולכן אמרו חז"ל שדרש ר' עקיבא דרשות שלא ידע משה, אין הכוונה שלא ידע משה עיקרם של דברים אלא שלא ידע סמיכותם ודיוקם היכן רמוזים בתורה.
ולכן עלה הלל מבבל, לברר מפי מוסרי תושב"ע שמעיה ואבטליון את תוכן הדרשה וחיבורה למילים שבפסוק. שהרי מקומה של ארץ ישראל מכריע בבירורה של תורה, וברור כי אין תורה כתורת ארץ ישראל. גם ידוע שאווירא דארץ ישראל מחכים.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: