מעוּרבוּת הורים בשידוכי ילדיהם (סיום)

הדעה ההלכתית המקובלת היא שבענייני שידוכין אין הבן חייב לציית להוריו אלא הוא נושא את האישה שהוא חפץ בה. וכך פסק הרמ”א. רבי יהודה החסיד (“ספר חסידים” אות תקסב) עסק בהרחבה בהתנגשות בין רצון ההורים להעדפות הבן בענייני שידוכין” ודעתו חולקת – לכאורה – לחלוטין על הדעה המקובלת. “האב המצוה לבנו לקחת בת בנו או בת בתו [= כלומר” לשאת את האחיינית שלו]” והוא אינו חפץ בה וירא אם יקחנה שישנא אותה או ירא שמא לא יוכל להתאפק מלחטוא בנשים – מוטב שלא ישאנה. ואם יכול להתאפק מלחטוא בנשים” אף על פי שישנא אותה” הרי עושה דבר גדול בשביל אביו ואמו. ואביו ואמו חוטאים שדוחקים אותו ליקח אשה שאינו אוהב אותה. ואם יודע האב שהוא עצב מאד” וידע האב שאם מצוה לבנו לעשות לא ימנע מלעשות” חוטא האב שדוחקו לעשות” (סימן תקסב). ר”י החסיד מבחין בין חשש בגידה לחשש שנאה. אם הבן חושש שההיענות לבקשת הוריו” לשאת את פלונית שאיננו חפץ בה” תביא אותו “לחטוא בנשים” (לבגוד באשתו)” אין הוא חייב לציית להוריו. אבל אם החשש הוא “רק” שמא ישנא אותה” נכון שיישא אותה כדי לרצות את הוריו ובכך הוא “עושה דבר גדול בשביל אביו ואמו”. אבל” “חוטא” האב בכך שהוא מנצל את נאמנות בנו אליו והקפדתו במצות כיבוד הורים” על מנת לדרוש ממנו לשאת אישה שאיננו חפץ בה.
דברי ר”י החסיד קשים לעיכול ואף תמוהים. אם האב חוטא בדרישה זו והיא איננה לגיטימית” מפני שהיא הורסת את חיי הבן” מדוע נדרש הבן לרצות את הוריו” ומדוע הציות אליה מוגדר כ”דבר גדול” (“הרי הוא עושה דבר גדול בשביל אביו ואמו”)?! נדמה שאין הדרכה זו באה להורות הלכה מחייבת ולקבוע בה מסמרות. לפנינו תיאור קלאסי של מורכבות החיים המפגישה בין שני ערכים סותרים: כיבוד רצון ההורים וטובת הבן. ר”י החסיד מבקש מכל צד להתחשב בצד השני. הוא מבקש מההורים שלא לחטוא לבנם ושלא לתבוע ממנו תביעות “בלתי אפשריות” הפוגעות בו. והוא מבקש מהבן להיענות עד כמה שאפשר לבקשת הוריו על מנת לעשות להם נחת רוח. שתי ההדרכות – ההדרכה להורים וההדרכה לבן – סותרות זו את זו” מכאן שאין כאן הלכה אלא הכוונה חינוכית המבקשת מכל צד לפעול לטובת הצד השני. המסר הוא התחשבות הדדית.
חשוב לציין שהדרכה זו נאמרה בתקופה שבה היה מקובל שההורים הם בעלי הסמכות הבלעדית בבחירת בני הזוג לילדיהם. זו היתה הנורמה” על כן סירוב הבן לעשות את רצון הוריו בנושא זה התקבל על ידי ההורים בצורה קשה מאוד. בימינו” הנורמות שונות לחלוטין. ההורים אינם בעלי הסמכות בשידוכי בנם או בתם. אבל המסר העקרוני של ר”י החסיד נותר בעינו: התחשבות בצד השני – ההורים בבנם” והבן בהוריו. זה מותנה בתקשורת טובה בין ההורים לבן/לבת. תקשורת מאירת פנים ביניהם עשויה לתת מענה מתאים לקשיים העלולים להתעורר בסוגיה זו. מעורבות רגישה של ההורים” המשדרת תמיכה ולא כפייה” תיענה לרוב בפתיחות הבן בפני הוריו ובשיתופם במסעו האישי למציאת בת זוג.
מסופר על כמה מגדולי ישראל שנשאלו על ידי תלמידיהם כיצד לנהוג כאשר הוריהם מתנגדים לבחירת ליבם. הם השיבו שלמרות הפסיקה המפורשת של הרמ”א שאין הבן חייב לציית להוריו בענייני שידוכין” אסור לו להתעלם מרצון הוריו וללכת איתם “ראש בראש” אלא הוא צריך להתקדם במתינות” מתוך הידברות עם הוריו” על מנת לפייס אותם.
דעתו של מו”ר הרב צבי יהודה זצ”ל היתה נחרצת בנידון: “נקבעה הלכה מפורשת בשולחן ערוך שאם מגיעים לפרק של שידוכין” אין להתחשב בכיבוד אב ואם. כמובן” הנישואין צריכים להיות בכשרוּת” אבל אין זכות להורים להתערב. נכון שהדבר גורם לפעמים לטרגדיות משפחתיות” ועם כל זה צודק ואמיתי שקרובים לא יתערבו” (שיחות הרצב”י” שמות” עמ’ 253). וכך מסופר בספר “משמיע ישועה” (עמ’ 513)” על בחורה שביקשה להינשא לבחור שהכירה” אבל הוריה התנגדו מפני שהוא” הבחור” בא ממעמד כלכלי נמוך. הם פנו לרב צבי יהודה וביקשו את עצתו. הרב שאל אותם שתי שאלות: א. “האם אתה כבר היית בר-מצווה” ואת – בת-מצווה?”. הם השיבו בחיוך “כן”. ב. “האם אתם רוצים להינשא זה לזה?”. הם השיבו בהחלטיות “כן”. “אם כך” קבע הרב “רצונכם הוא הקובע. אם אתם רוצים” אתם יכולים לגרום נחת רוח להוריכם ולקיים את החתונה במקום שהם יבחרו ובזמן שנוח להם… אבל בשאלת הנישואין” אתם ורק אתם הקובעים”.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים