ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


לכבודו של רבי עקיבא

הרב שלמה אבינר


שאלה: אני מדריך בבני עקיבא ובסניף הביאו ספר חדש עם דברים מזעזעים על רבי עקיבא. יחסים עכורים ואפלים שהיו לו עם אשתו, שאף זנח אותה למשך 24 שנים, ויחסיה המסוכסכים עם אשתו השלישית. טעותו הטראגית במרד בר כוכבא, בהוציאו כביכול את אלקים מן ההסטוריה, דחייתו את הגישה המסורתית-השמרנית בתורה וחידושו שאפשר לפרש את התורה איך שרוצים, בהוציאו כביכול את אלקים מן התורה, ועוד דברים נוראים... אנו הולכים לאורו וכמובן לא יכולנו לקבל אותם דברים. האם בצדק או שיש שבעים פנים לתורה?
תשובה: הצד השווה לכל הדברים האלו שאין להם שום מקור, הם לא משבעים פנים לתורה אלא פן שבעים ואחד שהוא מחוץ לתורה. אלו המצאות, אך גרוע מזה, הם לשון הרע והוצאת שם רע מן הסוג הגרוע ביותר.
נכון שרבי עקיבא התחתן לפני שהכיר את רחל בהיותו בן ארבעים, שהרי מסופר שאז הלך ללמוד א"ב יחד עם בנו (אדר"נ ו) ובנו זה נעשה אחר כך רבי יהושע בן קרחה (ועיין סדר הדורות ערך ר' יהושע בן קרחה). אלא ברור שאשתו הראשונה נפטרה שהרי כידוע התנאים התחתנו רק עם אשה אחת, ורבי עקיבא חי 120 שנה שהם חיים ארוכים מאוד. וכן מסתבר שאחרי מות רחל התחתן עם אשתו השלישית, שהיתה נשואה קודם לטורנוסרופוס והתגיירה (נדרים נ ב, עיין רש"י ור"ן). אבל עניין הסכסוכים לא היה ולא נברא אלא סתם לשון הרע.
וכמו כן, הוא לא זנח חלילה את אשתו סתם כדי ללמוד תורה, אלא כידוע היא שלחה אותו מתוך אהבת התורה, ובשבילו ויתרה על הכול. ולא עוד אלא שלאורך כל השנים, גרה אצל אמו של רבי עקיבא, נשכרת לחברותיה חצי שכרה אוכלת וחצי שכרה משגרת לרבי עקיבא (אדר"נ הוספה ב לנוסח א פ"ח). אבל אפשר לראות שהוצאת שם רע אינה מקצוע חדש. כבר אז היה אדם בשכנותה "שהיה מבזה ומביישה בדברים: ראו שוטה זו שכפרה בכבוד בית אביה, הלכה ונתקדשה לאחד שאין פחוּת בעולם ממנו, ולא עוד אלא שמשלכת שחוק על עצמה ואומרת תורה הוא לומד" (שם).
רבי עקיבא אינו 'זרם' סוטה וחריג מחוץ לבית המדרש, אדרבה, הוא הזרם המרכזי של בית המדרש, שורש כל הזרמים, כמו שכותב מרן הרב קוק באגרתו לבני עקיבא הפותחת: "יקירֵי לבבי בני עקיבא", שכל הפלגים והזרמים בתורה שבעל פה כולם באים מתוך אותו הים הגדול, תורתו הכוללת של רבי עקיבא (מאמרי הראיה 202). שם הוא גם מציין את "קדושתו העליונה" שכוללת "אהבת התורה עד כדי מסירות נפש של סבל בלתי גבולי" (שם).
גם מרד בר כוכבא אינו כלל מרד בריבונו של עולם, אלא קיום מצות ריבונו של עולם, וכמו שכותב שם מרן הרב קוק: "מידתו של רבי עקיבא המיוחדת, שהיא מתעוררת עכשיו בזמן צמיחת הישועה, להיות לנו לאור עולם, התלהבות ומסירות לחזק כל חזון של גאולה ותחיה לישראל וארצו. ודווקא מפני שהחזון בשעתו נכשל, ובר כוכבא נפל ועמו נפל ישראל בבחינת חירותו הלאומית, בטוחים אנו כי תורת אמת אשר בפה קדוש יבוא תור לה, והתור הזה הולך ובא, ולא תקום פעמים צרה, ולא לחינם לחם ישראל מלחמת קיומו ונצחו עד דור אחרון ועד בכלל" (שם).
כלומר, מרד בר כוכבא אמנם נכשל, אבל צדק בעיקרון שיש חובה לעורר למלחמת שחרור. מכוח זה אנו נתעורר בבוא הזמן, ואז נצליח, והזמן הוא עתה. ואכן מלחמת העצמאות, היא מרד בר כוכבא שלנו, הוא הצליח, מצליח ויצליח.
באשר לקשר בין רבי עקיבא ורחל, כאן עוברת הוצאת השם הרע כל גבול. הרי כל ילד קטן יודע שסיפור רבי עקיבא ורחל הוא סיפור האהבה הכי מופלאה שבדברי חז"ל. ואף מרן הרב קוק מרים אותה על נס בהקדמתו על שיר השירים, כ"אהבה הטבעית הטהורה" (עולת ראיה ב ד).
והנה הגאון הרב אהרן היימן בספרו העצום "תולדות תנאים ואמוראים", על אף היותו ספר שכולו למדני, כולו תורני, הנה כאשר הגיע לרבי עקיבא, יצא מגדרו, ולא יכול היה לעצור בעד התפעלותו, הן מאישיותו, הן מסיפור האהבה בנו לבין אשתו:
"כשהיה רועה את צאן העשיר כלבא שבוע, בתו היפיפיה רחל ראתה כי ברכה בהרועה הלזה וכי הוא צנוע ומעלי, נפלה ברשת אהבה, והיא ממרום שבתה גילתה לו את אהבתה אליו וכי נכונה להינשא אליו אך בתנאי שיעזוב צאן אביה וילך לבי רב ללמוד תורה.
והנה אף שאין אנו באין לכתוב סיפורי אהבים, אבל נוכל לצייר בדעתנו , איך בת איש היותר גדול בעמו אשר התענגה על רוב טוב בבית אביה, גמרה בדעתה לעזוב את כל כבודה ולהינשא לאיש הפחות שבפחותים, עני, עם הארץ, בא בשנים, וגם בן יש לו, ובלי ספק ידעה מראש שאם יתוודע לאביה גרש יגרש גם שניהם מנחלתו.
ונעלה מעל כל ספק שלא בין לילה נעשה הדבר הגדול הזה, ועקיבא הרועה שידע היטב איך צעדו הראשון הוא מסוכן לנפש העדינה של בת אדונו, כמה ספקות נפלו בלבו פן לא יצליח בלימודו, ובמה יתפרנס משך הזמן ההוא, ולא ידע לשית עצות בנפשו אם לשמוע בקול אהבתו נפש יקרה כרחל או לחדול.
והנה ראה באר ועליה אבן חלולה וכששאל מי עשה החלל הזה וסיפרו לו שהמים שנופלים תדיר על האבן המה חקקו ועשו במשך הזמן את החלל הזה, אז ראה ר' עקיבא כעין מלאך שלוח ממרום אליו, ואמר אם מים יכולים לפסול אבן, דברי תורה על אחת כמה וכמה שיכולין להחקק על לבי, מיד גמר בדעתו לעשות רצון אהובתו והשיב לה: כן! ונתקדשה לו בצינעה.
אך אביה כששמע מבתו שהאמת כן הוא, לא די שגירש את ר' עקיבא מביתו, גירש גם אותה והדירה מנכסיו, והיא לא די שלא חזרה בה, אך באמצע ימי החורף נישאת לעקיבא הרועה, עם הארץ והאביון, והיו ישנים בבית התבן בלי כר תחת מראשותיהם, ותבן היה נכנס בשערותיה הנאות והוא היה מלקט הקש מבין שערותיה, ואמר לה אם יתן ה' ואתעשר אז אעשה לך ירושלים דדהבא (של זהב) לשאת על ראשך היפה."
ובאשר לרבי עקיבא עצמו, זה מה שהוא כותב על אישיותו:
"כשהגענו לכתוב תולדות האיש הפלאי הזה, כל אשר נעמיק יותר נתפלא הפלא ופלא אלף פעמים, וגם אז לא נגיע אף לחצי שבחו של הדגול מרבבה הלזה, ואך ההשגחה העליונה שגזרה שייחרב בית מקדשנו ושינטל כבוד מבית חיינו הזמינה לנו הרפואה קודם למכה בדמות עקיבא בן יוסף להציל את נשמת האומה מכליון חרוץ. הוא לא נתברך מידי ההשגחה לא ביחוס אבות ולא בעושר וגם לא בחכמה, כי היה בן גרים ועם הארץ, רועה בהמות, וכבר בא בשנים, ואך על ידי אשה יקרה גדולה מרבבה נתהפך עליו הגלגל מן הקצה אל הקצה, להיות מראשי חכמי הדור המחכים את רבותיו, ועשיר מופלג, ובסוף ימיו להיות ריש הדור כולו, והעמיד תלמידים לאלפים ולרבבות. ובזה אנו רואין איך שכתר התורה גדולה מן הכהונה ומן המלכות, כתר כהונה ניתן בירושה לבני אהרן, כתר מלכות ירשו בית דוד, ולפחות צריך אביו להיות בן ישראל, אבל כתר התורה ירושה הוא לכל אדם".
ואתם, חברי בני עקיבא היקרים, חזקו ואמצו, למדו לכבודו של רבנו הגדול, והמשיכו ללכת בדרכיו.



תגיות: רחל אשת רבי עקיבא | רבי עקיבא



מאמרים נוספים מעלון פרשיות אחרי מות קדושים התשע"ג:
מדוע מזלזלים? - הרב אלישע אבינר
אחרי מות - הרב דוד לנדאו
הַכֹּל מִסְתַּדֵּר - הרב שלמה אבינר
גאולה קמעה קמעה - הרב יורם אליהו
תורה עם וארץ - הרב חנוך בן פזי זצ"ל

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: