בפינתנו הקודמת הזכרנו” שטבע העולם הוא שתהליך התפתחותו של האדם מתינוק לאדם בוגר” מקביל להתפתחותו של עם ישראל בשלבי גאולתו” מעבר מ’הישרדות’ ל’מהות’. ובמילים אחרות” מעבר מעיסוק כמעט מוחלט בעניינים הכרחיים קיומיים כביטחון וכלכלה עד לבירור וחשיפת הערכים והאידיאלים האלקיים הרוחניים שהם הם היסוד והמטרה לגאולתנו החומרית.
אך כיצד יקרה הדבר? אילו תופעות יאפיינו את המעבר הזה? איך נוכל לזהות שאנו ב’שלב הבא’ כפי שתיארנו בשבוע שעבר? בשאלות אלו ודומיהן עוסק הרב קוק רבות. הפעם נעסוק בנקודה המרכזית ביותר בעניין זה.
מאינסטינקט להכרה. מבאר הרב קוק (מאמרי ראיה עמ’ 29) – “כל מה שהעולם מתבסם ורוח האדם מתפתח בקרבו” רואים אנו את החיים עוברים מן המצב האינסטינקטיבי אל מצב ההכרה”. ככל שהחיים מתפתחים אצל האדם הפרטי וגם באנושות בכלל” ניכר שהתפקוד האנושי עובר מהתנהלות חוקית טבעית ללא הכרה שכלית ובחירה חופשית” להתנהלות שכלית ובחירית. דוגמא: בתינוק הקטן טבועה תכונת האכילה” היניקה” עד כדי שביעה. כשהוא שבע הוא מזיז ראשו ונרדם – ‘ואכלת ושבעת וישנת’… והנה אותו התינוק” שהוא כל אחד מאתנו” עם התבגרותו יגיע למצב שהכרתו ושכלו ינהלו את חייו” ואז יאכל מתוך הבנה” תודעה ובחירה חופשית.
אך פלא הוא” מדוע זקוק האדם הבוגר לשכלו” הרי האינסטינקט כבר טבוע בו” ועל פיו לכאורה יכול לנהל את חייו? יותר מכך” כאנשים בוגרים איננו פועלים מתוך אינסטינקט” הייתכן? לאן” מתי ומדוע ‘נעלם’ האינסטינקט? ממשיך הרב ומסביר: ה’מנגנון הסודי’ האלוקי לגדל את האדם כך הוא: כשהקב”ה ‘מזהה’ שהאדם כבר יכול ומסוגל לנהל את חייו מתוך הבנה” הזדהות ובחירה” שהן מעלותיו של האדם” אע”פ שהוא עוד לא חי כך בפועל” אז הקב”ה מחליש” מצמצם” ופעמים אף מבטל את האינסטינקט” כדי שההכרה תשלים את מקום האינסטינקט ותרוממו” מתוך האין-ברירה של האדם. אך דא עקא” דווקא מפני ה’פוטנציאל’ הגדול הזה של האדם בשלב זה” עלול הוא לנפילות ומשברים גדולים ביותר” כי אם בזמן החלשת האינסטינקט” לא הגיעה עדיין ההכרה” ימצא האדם את עצמו במשבר נורא” שהרי את האינסטינקט הוא כבר איבד ואל ההכרה השכלית עוד לא הגיע” והוא עלול ליפול אל התהום…
הקב”ה לא מחכה שנשלים בפועל את הכרתנו ואז הוא יחליש את האינסטינקט” שאם כך היה” אפשר שהוא היה עדיין מחכה” כי האינסטינקט יותר בטוח” יציב ונוח” והיינו ‘נתקעים’ בו ולא חושפים את מעלתנו האנושית השכלית והבחירית. על כן על כורחנו אנו גדלים” ושלב זה שהוא מעין ‘גיל ההתבגרות’. המשבר וההרס לצד הבניין וההתפתחות עומדים זה לצד זה שכחוט השערה ביניהם” והלאה נלך.
אינסטינקטים רבים לאדם אך האינסטינקט החזק ביותר באדם הוא ההישרדות – יצר החיים” יצר הקיום” בין אצל האדם היחידי בין אצל עם” ציבור” ולכן כשתגיע היכולת להבין ולהכיר את מהות החיים ומשמעותם ייחלש האינסטינקט הישרדותי הזה ואם לא תשלים ההכרה השכלית בפועל את החלשותו של האינסטינקט המשברים יהיו קשים ונוראים” וכדברי הרב (שם) “חוק חפץ הקיום ושמירת הקיום שורר בדרך ההכרח בנטייה טבעית בכל החי אשר על פני האדמה… במקום שמתפתח השכל השופט” המבחין את ערך הקיום לא בהכרעה טבעית (אינסטינקט) כי אם בשפיטה שכלית”תיכף ומיד שלטונה של הנטייה הטבעית מתחלש” תיכף ומיד כשהשכל מתעורר אפילו מעט” שעדיין איננו מספיק להכריע ולהורות (בפועל) בתוקף את דרך החיים. הרושם השלילי של סתירת המצב הקודם כבר נגלה וניכר וגם זו לטובה ולשכלול… (על מנת) שהמצב החדש המעולה מצד ההכרה” ימהר על ידי זה ויבוא ויתבסס על המצב הקודם” עד שלא יגיע אותו הרושם השלילי למידה גדולה מאוד”…
“פוסט ציונות”
ולענייננו” תהליך גאולתנו באופן חיצוני מעשי” החל כתהליך של הישרדות מתוך יצר הקיום הלאומי שלנו כעם” ועל כן ‘מקלט בטוח'” ‘פתרון אוגנדה’ ו’להיות עם חופשי בארצנו’ הם רק חלק מהביטויים לאינסטינקט הלאומי ההישרדותי שלנו” שהוא הכוח הטבעי שהניע את תהליך הציונות (באופן חיצוני ומעשי כמובן כאמור לעיל)” ובפרט לאחר השואה הנוראה כשמדינת ישראל היתה הפתרון ההישרדותי החומרי למנוע שואה נוספת ח”ו.
אך החיים עוברים ומתפתחים כאמור” מאינסטינקט להכרה” ועל כן הגיע השלב שאנו כבר בשלים ומוכנים להכרה עמוקה ומהותית יותר מהי מדינת ישראל באמת. הציונות החילונית בלבושה הראשוני אינה מספיקה” ועל כן מופיע אט אט המנגנון האלוקי” ומתחילים להיסדק האינסטינקטים הלאומיים שלנו ביחס לנושאים שונים” כעליה לארץ” כבוד לאומי” התגייסות לצבא ומוכנות למסירות להיות שליחי ציבור אמיתיים מתוך ענווה ועוז וכד’. אך דווקא היחלשות זו המוגדרת אצל לא מעטים” ‘פוסט ציונות'” היא היא ההוכחה שאנו מתקדמים בתהליך גאולתנו שהרי אנו כבר ראויים לבירור ולימוד מעמיק יותר מהי ‘ציונות’ באמת” מהי מדינת ישראל באמת” ומהי באמת גאולתנו. זה תפקידנו בעת הזאת ובע”ה נעמיק” נברר” נעשה ונצליח. (המשך בשבוע הבא)
