הרב אלישע וישליצקי זצ”ל: אומה קמה אל מול עינינו

לאורם של ר’ עקיבא ורשב”י ור’ יהודה ור’ מאיר

א. אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וחיי עולם נטע בתוכנו
הימים שבין פסח לשבועות” הם חטיבה אחת של 50 יום” מיום הלידה האלוקית שלנו כציבור לאומי” לידה שממנה גדלנו והתפתחנו” עד חג שבועות חג מתן תורה.
ולא בכדי ימים אלו עוברים דרך יום השואה ויום הזיכרון ויום העצמאות” ופסח שני ול”ג בעומר ויום ירושלים. כי בימים ההם ובזמן הזה מתבררת באופן נוקב הזהות הלאומית-היהודית” כוחות הנפש שלה” אתגריה ומשימותיה. אשר על כן חיונית ביותר הופעתם של ר’ עקיבא ותלמידיו” שהיא מיסודותיה של התורה שבעל-פה” “כי על פי הדברים האלה כרתי ברית” (גיטין” סנהדרין פט) – במיוחד בימים אלו.
ב. תורת חיים ואהבת חסד
בפרק השלישי מפרקי אבות שלמדנו בשבת שעברה” בולטת משנתו של ר’ עקיבא” אוהב האדם – “חביב אדם שנברא בצלם אלהים”” ואוהב ישראל – “חביבין ישראל שנקראו בנים למקום”” ואוהב תורת אמת – “שניתן להם כלי חמדה”. שמתוך כך חתר ר’ עקיבא למגע עם החיים” עם הנפש” עם המים ששוחקים את האבן (אבות דרבי נתן פרק ו)” עם הצימאון לתורה שגואלת את המציאות הפרטית והכללית וכל מה שביניהן. לפיכך אך טבעי הוא כי “ואהבת לרעך כמוך- זה כלל גדול בתורה” (ירושלמי נדרים ט). לרף גבוה כזה הרים ר’ עקיבא את כל הדורות והטביע את חותמו באלה מתלמידיו שרצו באמת להתחבר לגודל הזה.
וכך פסק ר’ מאיר והלכה כמותו: “בין כך ובין כך נקראים בנים – גם כשעושים רצונו של מקום וגם שלא עושים רצונו של מקום” (קידושין לו – שו”ת הרשב”א קצא).
ג. צניעות ומסירות
ר’ עקיבא” גְדול מוֹסרי התורה שבע”פ – שראויה היתה כל התורה להינתן על ידו (מנחות כט) – “צנוע ומעלי” היה (כתובות דף סב). ענווה ומסירות שחברו יחדיו בקרב נשמתו” מכוח תורתו הגדולה (תוספות שם). כפי שנהג תלמידו ר’ יהודה בר עילאי שבדורו היו “מתכסים ששה בטלית אחת ולומדים תורה”” (על פי סנהדרין יט).
אולי היום מתוך מבט שטחי נדמה שלהתכסות בשש טליתות הוא דווקא סימן להחמרה והידור… אך ר’ יהודה שבדורו התכסו ששה באותו בגד” היה שמח בחלקו” צנוע” ומסור לגדול באמת בתורה” לא מצד זכויות ותנאים חיצוניים” אלא כחלק משליחות ציבורית למען האומה (מרן הרצי”ה קוק ע”פ הרמב”ם הל’ שקלים ב).
ד. ותשחק ליום אחרון
רשב”י” אף הוא מגדולי תלמידי ר’ עקיבא” האיר את מהלכי החיים באותה ענווה אמיתית” ומסירות מוחלטת “ללכת לכל מקום שהקב”ה הטיל עליו ללכת” (ע”פ אידרא זוטא פרשת האזינו). וכך” כשאנו לומדים את הארותיו של מלמד הזכות הגדול על ישראל” נתבררה המציאות על שלוש המתנות העליונות שנתן ה’ לישראל” מתנות שנתנו ע”י ייסורים: תורה וארץ ישראל והעולם הבא (ברכות ה).
רשב”י” בחכמת האמת” מעמידנו על הגודל של כוחות הנפש באומה הישראלית – שאינם נרתעים ואינם מתקפלים מפני הקושי והייסורין” אלא אדרבה צומחים ומנצחים את החסרונות.
וזהו שלימד רשב”י את תלמידיו” שאם בשעת מבחן יקחו דינרי זהב וישעבדו את רוחניותם לחיי החומר” או אז יפסידו את האצילות וישארו טבועים בביצת הקטנות (מדרש רבה” שמות פרשה נ”ב). את האופק הרחב” הטהור” האלקי שמעל חיי השעה” תבע רשב”י” וכשהבין כי אין לו לשרוף את החיים האלה אלא לבנותם ולרוממם” שוב לא נתן עיניו להורסם” אלא טיהר את טבריה (מסכת שבת לג” עין אי”ה).
ה. עצמאות ואחריות
מפגשם של ר’ עקיבא ותלמידיו עם המורכבות של חיי העולם וחיי השעה בדברי ימי הלאומיות הישראלית” מגלה כי דווקא גדלותם בתורה היא זו שהביאה אותם להיות אחראים וערבים למצב האומה והמדינה (רמב”ם הל’ מלכים פרק יא).
אותה תורה שידעה לחדש כי “כסא דוד” יסוד לכסא ה’ בעולם (חגיגה יד ופירוש “בן איש חי” שם)” היא היודעת את גילוי הופעת השכינה בקיבוץ גלויות” ובשמירה מכל משמר על כבודה של ירושלים ועצמאות ישראל” והיא כוללת גם את היכולת לחבר את בניין החיים המשפחתיים והקשר האמתי בין איש ואשתו” לירושלים של זהב (ירושלמי נדרים פרק ו ובבלי נדרים נ).
אשר על כן” בבוא הרמב”ם לבאר את משנתו של ר’ עקיבא ביחס למרד בר כוכבא” הציב נקודת מוצא הכרחית על ר’ עקיבא – “חכם גדול היה מחכמי המשנה”” ולא נתקררה דעתו של הרמב”ם” עד שכלל עם ר’ עקיבא את כל חכמי דורו” בביאור יחסו לבר כוכבא ולמרד בר כוכבא.
ו. דרך כוכב מיעקב
את קריאתו של ר’ עקיבא על בר כוכבא – “זה מלכא משיחא”” למד רמב”ם מהירושלמי במסכת תענית פרק ד’. והנה שם דווקא נמצא החולק על רבי עקיבא – והוא ר’ יוחנן בן חורתא” האומר: “יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבוא”. ובכל זאת משנת הרמב”ם לא זזה ממקומה” בהבנת ר’ עקיבא וכל חכמי דורו.
וזאת על פי רשב”י” בהבנת ר’ עקיבא. באותו מקור בירושלמי” מתגלית פנימיות תורתו של רשב”י שהאיר את המרד ומנהיגו הצבאי – “דרך כוכב מיעקב”.
ולימד בכך התלמיד הגדול את משנת הרב הגדול.
רק דרך” התחיל וסימן ראשית דרך.
ורק כוכב” קטן” נקודת אור ולא ירח ולא שמש.
ורק ביעקב” מהצד הנמוך והטבעי בישראל.
לאמור” משיח בן יוסף” ראשוני הוא – כך קבע ר’ עקיבא (“עץ יוסף” מדרש רבא איכה א’).
עדיין לא בן דוד” עדיין לא הַשיא.
אלא ההתחלה. ראשית צמיחת גאולתנו.
ובכך הכריעו ר’ עקיבא וכל חכמי דורו” כי יש לתמוך” ולהתחבר כראוי” על פי תורת האמת בגדלותה. ולא חשב ר’ עקיבא שזהו בן דוד” על כן לא חלק בכך על ר’ יוחנן בן חורתא.
ז. להיות נושאי כלים
את החיבור האמיתי” התורני” המבטא את גדלותו של ר’ עקיבא” מבטא הרמב”ם במינוח מקורי שכמעט שאין לו מקור: “והיה ר’ עקיבא נושא כליו של בר כוכבא” (הל’ מלכים פ”י ה”ג). ממש כמו שתיאר ר’ עקיבא בעצמו במסכת נגעים פרק שביעי: “כשהיינו הולכים לגדוד”” וביאר שם “תפארת ישראל” – “כשהיינו הולכים להשתתף במלחמות מרד בר כוכבא”. לא עולמות קרועים” לא שסעים ומתרסים” אלא אדרבה” יחד באמת.
כי הרי אמונה ותורה” אם צמאים לחיבור עמם באמת” אינם מאפשרים להישאר פאסיביים או מקטרגים” או “סופרי” סיכויים.
בחכמה שלאחר המעשה ובמיוחד כשאין לי אחריות ציבורית” אני בשטחיותי יכול לומר” שהמרד היה חסר סיכוי.
אבל לשמחתם של ישראל בכל הדורות ולגבורתם בחסדי צור ישראל וגואלו” ר’ עקיבא השתתף” היה פעיל” ושם כתף להצמיח את הגאולה למדרגותיה הטהורות.
והרוח הגדולה הזאת נשבה במעמקי נשמתם של ישראל” והביאה בע”ה לגבורה הישראלית בדור אחרון. בשואה ובתקומה גם יחד.
ובעומדנו מול הראי” בי”ד ובח”י באייר” בל”ג בעומר” ולקראת יום ירושלים ושבועות” “נטהר ליבנו לעבדך באמת”” להיות תלמידי ר’ עקיבא המחברים בין הנפש וכוחותיה ועצמיותה וניקיונה החברתי-מוסרי” לבין המדינה” העצמאות והציונות” ולהיות מהבונים בחבלי משיח.
וכך נמתח באמת קו רציף מהאומה בלידתה בפסח” לצמיחתה של תורת אמת” בסוף שבעת השבועות לעומר. כל עניינם של חבלי משיח יכול להיות גולת הכותרת של חיינו הפרטיים והציבוריים” בשירות אמיתי לגאולתה של ישראל כפי שהחיה אותנו צור ישראל וגואלו בתורתו וע”י נביאיו וחכמיו כל הדורות” עד שנזכה לקיים בחסדיו יתברך “להיות עם חופשי בארצנו” באמת.