מהכלל אל הפרט

לאחר שעברנו את כל “מסלול” “שמות-ויקרא” של בניין בית ישראל ומתוך כך של כל פרט בישראל” עד סידור “דברי הברית” שבפרשת “בחוקותי”” אנו נפגשים בתוספת: פרשה מיוחדת לסידור אלוהי של קדושה פרטית ופרישות אישית” המצטרפת אל החוזה הכלל ישראלי. אחרי שהעיקר סודר” יש תוספת של הופעה יחידית” וכך צריך להיות. אנו עומדים בסיום “שמות-ויקרא”” ולשכלול הסיום הזה מצטרפת פרשה זו מחוץ לחשבון” וגם היא שייכת לסדר העניינים.
הקפנו בכך את כל הבניין בשלמותו” והגענו לסיום. “חזק חזק ונתחזק”! נגמר הסידור האלוהי של ברית ד'” ויש לזכור היטב “כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית”. החוזה הוא עם כלל ישראל. כללות נשמות ישראל היא השכינה – כל האלפים” הרבבות והמיליונים שבישראל” הם כללות אחת” נשמה כלל ישראלית אחת. מתוך המקור הכללי נמשך ערך לפרטיות שלנו” עד כדי תופעה חדשה: נדר אישי. “דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יפליא נדר” . אוצר הנשמות הכללי ואוצר הדרכת התורה מן השמים הכלל ישראלית” כוללים גם את כל פרטי ההתנהגויות הפרטיות והאישיות” בכל סעיפי ה”שולחן ערוך” וה”משנה ברורה”. כך הוא המהלך הישר והסדר הנכון: פרטיות מתוך כלליות. כך ולא אחרת! “לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו”. “לא תעשו אגודות אגודות”” לא תעשו “תורה שתי תורות”” חס ושלום. “תורת ד’ תמימה” וכוללת את כל ישראל. זאת אמת ברורה בהחלט. תורת ד’ מן השמים הנתונה לנו” שייכת למקוריות האלוהית היסודית” הלאומית” הצבורית של “עם זו יצרתי לי” ” בלימוד וקיום של כל סעיפי ה”שולחן ערוך”. יחד עם זה” ממקור דבר ד’ לעם אשר בארץ” המגיע לשכלולו הגדול ב”בהר-בחוקותי”” והכולל כל מיני נשמות שבישראל” יש מקום למציאות פרטית אישית של נדר.
מיסוד כלל ישראל יש לפעמים המשך של קדושה אישית פרטית. “טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם”” ואם נדרת “אל תאחר לשלמו” . מושג הנדר אינו כלל ישראלי אלא אישי. נדר הוא מדרגה מיוחדת של מעוף רוח והתרוממות של אדם יחידי” התנשאות לשם שמים והתנדבות קדושתית” מתוך המקור העליון ששייך לכולנו. הדרך הנורמלית והפשוטה היא הכלליות” אולם בצירוף אליה יש מקום לכיוון אישי יחידי של קדושת היחיד. מצב זה של התנדבות אישית אינו המקוריות הכלל ישראלית” אלא ממקור קדושת כלל ישראל נמשכת אפשרות של היטהרות והתקדשות אישית .