ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: פנחס
פרשה נוכחית: מטות, מסעי
פרשה הבאה: דברים
 


חג השבועות והביכורים ויום מתן תורתנו בחבלי משיח

הרב אלישע וישליצקי

חג השבועות והביכורים ויום מתן תורתנו
בחבלי משיח
"תקראי לי אישי"
(הושע ב' ט"ז)

ירושלים של זהב. זה עתה חגגנו את שחרור ירושלים והנפנו דגליה. בעשרות השנים האחרונות, חזרנו אל בורות המים לשוק ולכיכר, ואנו שבים ונכנסים כבכל שנה אל חג השבועות בעקבות ירושלים ולאורה.
על הקשר שבין ירושלים, התורה והנפש הישראלית, מלמדנו ר' עקיבא, גדול הדורות, שאמר לאשתו בעת עוניים: "אם הייתי יכול הייתי עושה לך ירושלים של זהב" (ירושלמי ובבלי נדרים ו), ולא התכוון רק לתכשיט שעל הראש, אלא לסדר הערכים שבתוך הראש, כלומר - מכוח השראת השכינה בציון, באמצעות כלל ישראל, יכולה הנפש הפרטית והמשפחתית להצמיח את החיים, לחדשם ולקדשם בטהרה.
והחיבור הפנימי הזה בין הקודש שבכלל לבין הפרט, הוא חיבור מהותי שאינו תלוי בגורמים חיצוניים, וגם אינו נחלש בשעת קושי. "נצח היא נחלתנו" - ללא כחל ושרק.
הרמת דגל ציון וירושלים. השבּת, מקור הברכה, היא שבת של היערכות מחנה ישראל במדבר, בדגלים - בחניה ובנסיעה. לא בכדי ראה רשב"י, כמובא בפירושו בזוה"ק, את הקשר בין דגלי המדבר לבין "שישו את ירושלים וגילו בה". כהליכתנו אז במדבר, כך הליכתנו בתוך כלל ישראל אל ארצנו, אל המפגש של עומק נשמתנו - בארץ, בעם ובתורה, ככתוב ערב הכניסה לארץ: "היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך" (דברים כז). הנה כי כן, אחרי אלפיים שנות גלות, שבנו אל עצמנו, אל ארצנו ואל עירנו, ושוב, בחסדי צור ישראל וגואלו, ובמסירותם של גיבורים, הרמנו דגל ציון וירושלים. וכמו שההליכה במדבר קדמה למעמד הר סיני, בסימן "דגלו עלי אהבה", כך ממש בימינו אנו.
ויתייצבו בתחתית ההר. רק לאחר "ויתייצבו בתחתית ההר" לפני מתן תורה, התאפשרה הופעת "חיי עולם נטע בתוכנו" (שמות יט שבת פח). המוכנות לקבל את הצו העליון-האלקי-המוחלט, ללא עוררין, היא תנאי בל יעבור לקבלת התורה. ו"כפיית הר כגיגית" רק מעמיקה את אופי היחסים בין מי שאמר והיה העולם, כרצונו מלמעלה, לבין מי שנברא בצלם אלקים, מלמטה ("תפארת ישראל" למהר"ל פרק לב). ולכן ברורה האזהרה "השמרו לכם עלות בהר", בפרשת יתרו, שפירושה - אין שום מקום לפריצת הגבולות ולהריסת המסגרות (שמות יט-כ). אשר על כן, הענווה היא חלק מהותי מההכנה למעמד הר סיני, ענווה שהתגלמה באישיותו של משה רבנו (שמות ג יא וסוטה ה) וכן בהליכה במדבר - "מקום שהכל דורכים עליו" (ערובין נה).
הארץ והחיים. תיאור שונה של קבלת התורה ומשלים אותה, נמצא בפרשת ואתחנן. שם מתחדדת מהות הכניסה לארץ ישראל, ומובלט מקומה של הנפש וכוחותיה - "השמר לך ושמור נפשך מאוד" (דברים ד ט). בולט הקשר בין מעמד הר סיני והכניסה לארץ ישראל.
גם איסורי ההגשמה, הציור וההמחשה של המעמד הרוחני, נכתבו באופן של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (שם, טו) עד כדי ההבדל הדק שעליו עמד החת"ם סופר: "לעשות כן בקרב הארץ" (שם ה) עבר ל"לעשותכם" - (שם יד). כלומר אנחנו, נשמותינו והמצוות - אחד הם. התורה והמצוות עושות אותנו כאן בארץ החיים.
ושוב אין אנחנו יכולים להתחמק בטענה כי זו כפייה שהרי זה טבוע בנו, והנפש יכולה מרצונה לחיות את הקשר בין התורה והחיים עם כניסתנו לארץ ישראל (מרן החיד"א "נחל קדומים" דברים א).
מידות וטבעיות. אל תוככי הלימוד שבלילה וביום, בעת התקדש חג הביכורים ומתן התורה, נכנסים שבעת השבועות שספרנו מפסח, שהם חטיבת זמן אחת רצופה.
המידות הטבעיות של ישראל, שהוטבעו בנשמתנו ולא מצד מעשינו, שהם שורש לחג הפסח, הלכו והזדככו והצמיחו את חג השבועות ואת מתן תורתנו.
לכן בתוך פרשת המועדות, שבין פסח לשבועות, עולה סוגיית מתנות עניים "ובקוצרכם את קציר ארצכם", כי מי שנותן מתנות עניים הוא כמי שבית המקדש קיים בימיו ומקריב בו נסכים דבר יום ביומו. ובלי המידות, בלי דרך ארץ, בלי טהרת העצמיות ע"י התנדבות והקרבה, איננו קולטים כראוי את הופעת התורה, מה שעלול להפוך אותה לסם המוות (שבת פח, יומא עב, הגר"א "אבן שלמה" א).
השבה משדי מואב. רות המואביה, באמצעות המגילה שנכתבה על ידי שמואל הנביא, מבטאת יותר מכל את המתרחש בנפש פנימה, לפני ומעל להגדרות החיצוניות והמעשיות.
רות אינה בוגרת של "חינוך תורני", "מוסד יוקרתי" ושאר מושגים חיצוניים שמי ששטחי כמוני עלול ליפול בהם. אך היא "שבה משדי מואב". מחשבתה, מסירותה, צניעותה וכנותה, מראות בעליל לאן היא קשורה בשורש נשמתה. ועל כן מגילת רות מקדימה בסדר הלילה והיום את קריאת מעמד הר סיני (ע"פ שבת קנו).
הבה נפקח את עינינו בשעה שניפגש עם דברי ימיה של רות, שעליה נאמר "היטבת חסדך האחרון יותר מן הראשון", אז נבין עד היכן נפגשים אנו עם "הגאולה והתמורה". ומה טוב חלקנו, ומה גדולה חירותנו ואחריותנו, לא להיות כאותו פלוני אלמוני הדואג רק לעצמו "לא אוכל לגאול" (רות ד). (החסד הראשון של רות היה כשהתגיירה, ובהצטרפה אל הקודש התמירה טומאה בקדושה, והחסד האחרון, הגדול מן הראשון, עם משפחת בעלה - היא דאגה שהנחלה המשפחתית תיגאל ותשוב לבעליה המקוריים. וזה הופך להיות מודל לגאולה העתידית המכילה ומגלה את מלכות ה' בכל רובדי המציאות עד הנקודה הרחוקה ביותר - גאולת כנסת ישראל עם כל כוחותיה).
תקראי לי אישי. מכל הכתוב לעיל קמה וגם ניצבה אלומתה של נבואת הושע, הנקראת בשבת שלפני חג השבועות. ממש כסדר הנבואה כך סדר המציאות. חוזרים מהגלות, אלקי מערכות ישראל הופך - בעזרתם של חלוצים וחלוציות - "עמק עכור לפתח תקווה", ותחיית האומה מתגלה גם במספר "וענתה שם כימי נעוריה", ומופיע מחדש המספר שש מאות אלף, כבסיס המינימלי להופעה הציבורית (מדרש ילק"ש הושע ב), שבלעדיה אין גאולה ואין תורה, אין פרט ואין חיים. ואז מתוך שלבי גאולתנו הטבעית, צומח בחסדי צור ישראל וגואלו, שינוי מהפכני רוחני - "תקראי לי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (הושע ב טז-יח). לא עוד כפייה וברית בכוח ובחוזקה - שהיתה נצרכת בהתחלה - אלא חיבור והזדהות (פסחים פז ורש"י).
ןאמנם תהליך זה יצמח תוך כדי תנועה של "והסירותי את שמות הבעלים" (הושע ב טז-יח). בפסוק זה הסמוך לקודמו, מעיד הנביא הושע על ריסוק אלקִי של הגאווה, האלילות והחשיבות העצמית האנוכית המנופחת, המעצימה ומאלילה כוחות באופן מלאכותי ובזה מנתקת אותם מהמקור האלקי האמיתי. רק בהסרת האלילים, כולל התגאוּת האדם מעצמו, אפשר יהיה באמת לבנות מחדש ובטהרה את הקשר לאלקים על בסיס של הזדהות, של רצון ושל עצמיות המחוברת לכלל בשמחה. רק אז נהיה "כאיש אחד בלב אחד", מקבלים את התורה מחדש ומחברים אותה לטבעיות החיים והביכורים והשבועות. ומתוך כך אנו שבים לבקש את מלכות בית דוד מכוח משיח בן יוסף, לגאולת עם ועולם (רשב"י מדרש שוחר טוב שמואל יג).


תגיות: חג השבועות | יום ירושלים



מאמרים נוספים מעלון פרשת במדבר התשע"ג:
האי יומא - הרב אלישע אבינר
ארבעה שלבים בלימוד תורה - הרב חגי לונדין
הַמְּנַצֵּחַ - הרב שלמה אבינר
מעל למספר - הרב דוד לנדאו
ומה יש איתך לטעון? - הרב אייל ורד
המקום - הרב חנוך בן פזי זצ"ל
הכל תלוי בגישה - הרב ערן טמיר
סיפורה של מתגיירת - אבישי שינדלר ז"ל

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: