על הדרך פנימה אל בית המדרש
‘רבי אלעזר ברבי שמעון נתמנה סבל העובד בחוץ. יום אחד בא אליו אליהו זכור לטוב” בדמות סבא אחד.
אמר לו [אלעזר לסבא ] – ומה יש איתך לטעון?
אמר לו הסבא – זהו הצרור שיש לי ואיתו המקל.
אמר אלעזר לחבריו הסבלים – ראיתם את הסבא הזה? אני יכול לטעון אותו ואת מטענו על הכתפיים שלי ולהובילו לסוף העולם והוא אומר לי – התקן לי חמור?
מה עשה [ אלעזר] הרכיבו את הסבא על כתפיו” והיה מעלה אותו הרים ומוריד אותו בגאיות ומעביר אותו בשדות ובטרשים.
לסוף” החל הסבא מכביד עצמו על אלעזר. אמר לו אלעזר- סבא סבא” הקל את עצמך” ואם לא- אני משליך אותך כאן!
אמר לו הסבא – האם רוצה אתה לנשום מעט? שמא התעייפת?
אמר לו – כן.
מה עשה אותו סבא? העלה אותו לשדה אחד והושיב אותו תחת האילן” ונתן לו לאכול ולשתות. כיוון שאכל ושתה אמר לו הסבא. ‘כל הטרוף הזה למה לך? לא טוב לך שתתפוס אומנות אבותיך בידיך?
אמר לו אלעזר? האם תוכל אתה ללמדני?
אמר לו כן. אמרו- שלש עשרה שנה עשה איתו אליהו הנביא ולימדו עד ששנה סיפרא.
[ על פי פסיקתא דרב כהנא פסקא י”א אות כ”ב]
המדרש הזה פותח לנו פתח לדרכו של רבי אלעזר ברבי שמעון לתוך עולם התורה. כדרכו של מדרש הוא דורש דרישה” חיפוש” מה רמזו לנו חכמים בסיפור הזה.
אלעזר הוא סבל. זהו מקצוע מאוד מעניין. אדם סוחב על גבו כל היום מטענים כבדים” אך בסוף היום מתברר לו שהם לא שלו” והוא נשאר בלי כלום. מטענים רבים עוברים ממקום למקום על הגב של אלעזר” אך הוא עצמו” נשאר ללא כל מטען.
פעם אחת בא אליו אליהו בדמות סבא. אליהו הנביא” כך מופיע בספרים” יש שהוא נדמה כדמות” ויש שהוא בא כסיטואציה או אפילו כמחשבה פנימית שלא קשורה לשום דבר מהכאן והעכשיו. לפתע היא נוחתת ולא נותנת מנוח” לא קשורה לשום רצף קודם ” אלא מופיעה פתאום.
שמא יש לומר שהסבא שנתגלה לו לאלעזר אינו אלא הוא בעצמו כסבא. אלעזר מתחיל במין דו שיח פנימי עם הסבא שבתוכו. מחשבה מוזרה תוקפת אותו. הוא ” שנמצא במיטב שנותיו” ובמלא כוחו ” שבכוחו לסחוב משקלים רבים” מוצא את עצמו לפתע מדבר עם הסבא הזה” עם הסבא שבתוכו” עם אלעזר כפי שיהי בעוד שישים או שבעים שנה.
הסבא מבקש מאלעזר חמור למטענו- אך אלעזר שואל- היכן המטען שלך? היכן המטען? חיים שלמים ומה נשאר מהם? אליעזר מביט על עצמו בזקנותו ורואה את עצמו ללא מטען כלל. כל חייו הוא סחב וסחב” אך כלום לא נשאר אצלו” נתן לאחרים כוחו וחילו לאכזרים.
המחשבה לא נותנת מנוח” דמות הסבא לא מרפה. אלעזר מנסה להתעלם” לעלות הרים וגבעות” לצאת” להסיח את הדעת” אך הסבא עליו” כל הזמן” מכביד” מכביד את העצמות” נוקב עד העצמיות” מי אני? מה הם חיי? אילו חיים חייתי? שואל הסבא את אלעזר”
‘סבא סבא – הקל עצמך מעט’ אלעזר מבקש מנוח מן המחשבה הזו. אי אפשר לחיות כך” הסבא תובע תשובות שאין לאלעזר לתת. הקל עצמך או שאני אשליך אותך מעלי. אלעזר מנסה להיפטר מהמחשבה הזו” שלא נותנת מנוח” אך אין אפשרות. זוהי מחשבת אליהו שנשלחה אליו מלמעלה כדי לחדור פנימה אל תוך חדרי לבבו ולחולל שם שינוי.
אלעזר מתעייף. סוף סוף. עייפות בעולם הזה היא תוצאה של חיכוך מתמיד בין הנשמה לגוף. הסבא הוא קולה של הנשמה. ואלעזר” החסון ומלא הכוחות” שסוחב כל היום משקלים חיצוניים בלי בעיה” שמעולם לא היה עייף ויגע מפני שום משקל” כוחו כושל מול המשקל הפנימי הזה” אותו הוא לא מצליח לשאת. את משקל חוסר המשמעות” העדר המטען אין ביכולתו לשאת” והוא מבקש לנוח.
נקודת המנוחה היא נקודת המפנה. שם” על ראש הר” אחרי ששתה ואכל קמעא” שואל אותו הסבא ‘למה לך כל הטרוף הזה?’ טרוף בלשון המדרש הוא העדר כיוון. כמו ספינה שנטרפה בים. למה לך לחיות חיים חסרי כיוון” חיים שנושאים על גבם את מטענם של האחרים בעוד שהמטען שלך” של עמך ” מוטל בצד” בקרן זווית. האם לא טוב לך שתתפוס אומנות אבותיך בידיך?
אומנות אבא. ואבא זה רבי שמעון. שכזכור” הוא קודם כל אהב את אלעזר” ללא תנאי” אהבה שאינה תלויה בדבר.
אלעזר נכנע פנימה. אומנות אבא. החיבור המחודש לאביו” אל התורה של אבא. מול עיניו עולות שעות רבות” שבהן ראה את אביו לומד תורה. הוא לא” אבל אבא כן” וכעת” כעת הוא רוצה פתאום ללמוד עם אביו” ללמוד מאביו. הוא פונה אל הסבא הזה שבתוכו” שלפתע נראה לו דומה לאביו. יש שלב כזה בחיים שפתאום מבינים שהשנים קצובות” ואבא לא יהיה כאן לנצח” וצריך לנצל את הזמן יחד איתו.
כל השנים האבודות שעשה במחיצת אביו” ולא למד ממנו” צפות מול עיניו” ואלעזר מעלה בינו לבין עצמו את הבקשה אל הסבא: תלמד אתה איתי. שלוש עשרה שנה למדו יחד. שמא רומז המדרש על אותן שלש עשרה שנה שעשו יחד רבי שמעון ואלעזר בנו במערה.
דרכו של רבי אלעזר ברבי שמעון אל בית המדרש ואל עולם התורה עוברת דרך דמות מסתורית של סבא שמחבר אותו אל הדורות הקודמים” ואל עצמו בעוד כמה עשרות שנים. החיים מקבלים זווית אחרת מנקודת ההשקפה הזאת. המחשבה הזו בעצמה היא פלאית. פתאום באמצע החיים מתחילות לתקוף את אלעזר מחשבות על אודות משמעות החיים” זקנה” מטען פנימי מול מטען חיצוני – מה זה היה לו? אין זאת כי אם מחשבת אליהו שפוקדת אותו” לא מניחה לו” זהו אליהו שתפקידו העיקרי הוא להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם” את ליבו של אלעזר” לאביו רבי שמעון ” ואת לבו של רבי שמעון ללב בנו רבי אלעזר” לפעום יחד אהב”ה שנים בתוך מערה אחת” כדי לתת תורה פנימית לעם ישראל כזו שנולדת מחיבור אב ובן יחדיו.
