המקום

ספר במדבר פותח בציון המקום והזמן של המִפקד. אך באופן מפתיע שונה תיאור המקום -המתחיל בַּכּלל – “במדבר סיני” ומסיים בּפרט “אוהל מועד” – מתיאור הזמן המתחיל בפרט” “באחד לחודש השני”” ומסיים בכלל” “בשנה השנית” – בצאתם מארץ מצרים.
אוה”ח פותח את ספרנו בשאלה זו. “ונשאר להאיר למה לא השווה מידותיו בשיעור הדברים (בהגדרת הנושאים) כי כשהזכיר הודעת המקום” הקדים מחברת הכללות (המקום הגדול) שהוא מדבר סיני. ואחר כך הזכיר פרט המקום” ואמר ‘באוהל מועד’. וכשהזכיר הודעת הזמן” הקדים זכרון פרט הזמן ואמר: ‘באחד לחודש השני'” ואח”כ הזכיר מחברת כללות הזמן ואמר בשנה השנית”. עונה על כך אוה”ח: אין שום שוני בין המקום והזמן” בשניהם התחיל בכלל וסיים בפרט.
איכותו של מקום כמקום השראת השכינה” אינה נמדדת בגודלו הגיאוגרפי כי אם באיכותו הרוחנית. ואוהל מועד הוא הכלל לעומת מדבר סיני. וכדברי האוה”ח: “כי הכתוב” אדרבא” השכיל לדבר בשיעור שווה והוא על דרך אמרם (בר”ר סח ק”ט) הנה מקום אתי שמקומו של הקב”ה הוא טפל לו” ולערך זה יהיה טפל כל המקום לגבי המקום אשר חונה שם האלקים ומעתה מחברת הכללות הוא אהל מועד והמדבר הוא הפרט הטפל לו… ותדע” כמה הוא מופלג מקום אשר שם ה’. ממה שמצאנו שבשתי אמות שבין בדי הארון עמדו רווּחים ששים ריבוא של ישראל (בר”ר ה ז) הרי שהגם שהוא לעין מועט (פירוש: שאוהל מועד לאדם המביט בו הוא מקום קטן) הוא מרובה לצד השוכן בו”.
מקום וזמן” גדרם והבנתם אצלנו כפי שהם מצויים בעוה”ז” אבל בעולמות העליונים” ככל שגילוי האלוקות גדול יותר” המקום והזמן משתנים. זמן ומקום קשורים לחומר (ועיין רמב”ם מו”נ ב יג) כי הלוא הקב”ה ממלא לכל עלמין ומסבב כל עלמין” ולית אתר פנוי מניה. הקב”ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו”” משום כך הכינוי של הקב”ה ‘המקום’. יהי רצון שמקום ירחם עלינו ויגאלנו במהרה בירושלים הבנויה.