ביקורת בונה (ה’)

במאמר הקודם הוגדרה תפקידה של התוכחה (= הביקורת) לא כענישה על העבר אלא כפנייה אל העתיד. תפקידה הוא בשלושה תחומים: א. להקנות ידע (ללמד או להזכיר מה אסור ומה מותר). ב. להעמיק (לברר את חשיבות הטוב ואת חומרת הרע). ג. לחזק.
לחזק. זהו עיקר תפקידה של התוכחה – להוסיף לילד כוחות על מנת שהוא יתחזק בטוב. לא כל תוכחה מחזקת” יש תוכחה שמחלישה ומייאשת. היא הורסת את המוטיבציה לטוב” היא מדכאת. לדוגמה: כאשר הילד מודע לחולשה שלו” אבל מתקשה להשתנות מפני שהוא איננו מצליח לאגור כוחות ולהתגבר. במצב זה הוא איננו זקוק לחבטה על הראש אלא לעידוד. לעיתים” הכישלונות החוזרים מביאים את הילד לייאוש” הוא התייאש מיכולתו לתקן את דרכיו. דברי תוכחה קשים רק מחזקים את תחושתו שאין תקווה. בשלב מתקדם יותר” אחרי הייאוש הגמור” מגיע הילד למאיסה ולשנאה עצמית בגלל קלקוליו. התוכחה הנדרשת איננה דרשה נוספת על חומרת מצבו או על אחריותו המלאה למעשיו” אלא דברי נחמה ותקווה” לחיזוק הביטחון העצמי שלו.
אין סגנון אחד של תוכחה. יש סגנונות שונים של תוכחה” כולם באים לשרת מטרה אחת: להשיב את האדם לדרך הטובה. בחירת הסגנון תלויה בנסיבות. טעות בבחירת הסגנון המתאים לא רק שתפגע במאמצים להחזיר את הילד לדרך הישר אלא עוד תרחיק אותו ממנו.
היטיב לנסח זאת הגר”א (משלי יב יח): “נמצאים שני מיני מוכיחים: אחד שמוכיח בדברים קשים ומבזה אותם (= את שומעי התוכחה)” ועל כן אין דבריו מתקבלים. אבל החכם בא בדברים טובים ומקרבן לתורה” כמו שנאמר באהרון (“אוהב את הבריות ומקרבן לתורה”). וכן יש שמוכיח בדברים קשים ואינו אומר כיצד לתקן את המעוּות. אבל החכם מורה את הדרך כיצד לתקן ולרפאות את חולי הנפש”.
הורים רבים יודעים לשים את האצבע על הבעיה של בנם ולהשמיע באוזניו ביקורת קשה על כך” אבל אינם יודעים להציע פתרון מעשי לבעיה” אינם אומרים לו כיצד לתקן את המעוּות. ביקורת מסוג זה עלולה להחליש” מפני שגם הילד – כהוריו – איננו יודע מהו המוצא. הילד מרגיש לכוד ושבוי בסיטואציה בלתי רצויה” ואינו יודע כיצד להשתחרר ממנה.
לכן” לפני השמעת תוכחה (= ביקורת)” צריכים ההורים לבחון היטב אם הביקורת שלהם היא ביקורת בונה” המחזקת את הילד” מוסיפה לו כוחות ומעצימה אותו.
ביקורת הלכה ולמעשה:
סור מרע – ממה להימנע?
א. אל תגזים.
“כבר אמרנו לך אלף פעמים…” כך פתחו ההורים את דברי התוכחה אל בנם. אלף פעמים?! לעיתים זוהי הגזמה גמורה: לא אלף ולא מאה” אפילו לא פעם אחת. זוהי הפעם הראשונה שההורים משמיעים את תוכחתם!!! מתוך רצון להעצים את ביקורתם” נסחפים ההורים למליצות ולהגזמות. זוהי טעות. הביקורת היא כלי חינוכי חשוב” אבל ההגזמות פוגעות בסיכויה להתקבל. ביקורת מוגזמת ולא מדויקת נדחית על הסף וגורמת לערעור האמון של הנער בהוריו.
אבל לעיתים יש לאמירה “כבר אמרנו לך אלף פעמים…” כיסוי מלא. זוהי הפעם “המי יודע כמה” שמשמיעים ההורים את אותה ביקורת בפני בנם. הם אינם מוותרים” וחוזרים ללא הרף על הסתייגותם מהתנהגותו” מתוך תקווה שסופה של הביקורת לחלחל בלבו ולחולל את המהפך החינוכי המיוחל.
גם זו טעות: ביקורת” מיעוטה יפה ורובה קשה. בהתייחס לנאומי התוכחה של משה בספר דברים” סמוך להסתלקותו” כותב המדרש (“ספרי”): “מפני ארבעה דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה”. הראשון שהמדרש מונה הוא “כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו”. כשם שהגזמה בתוכן מזיקה” כך גם הגזמה בכמות. מעט ביקורת מועילה” הרבה ביקורת מזיקה. מדוע? מפני שקשה לסבול כל כך הרבה ביקורת. זהו משא כבד שקשה לשאת אותו” ולכן לרוב משליכים אותו. ביקורת טורדנית מאבדת את יעילותה.
יש מי שאמר על ריבוי ביקורת: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. אף אחד מאיתנו איננו אוהב לשמוע אותה ביקורת פעם אחר פעם” אז מדוע נעשה לזאת לילד שלנו?!
בביקורת” המינון משמעותי מאוד. ועל כך נתנו עצה: על מחצית מהביקורת תוותר מראש” מתוך הנחה שהיא מיותרת. רבע נוסף (= מחצית ממה שנותר) – תדחה להזדמנות אחרת” ותסתפק עתה ברבע בלבד! אל תצטער” במתכונתה הרזה הביקורת יעילה יותר.
(סיום – במאמר הבא)
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.