סוד הייחוס והיחס

ארץ ישראל נקנית בייסורים…. ואכן המשברים פוקדים את עם ישראל במדבר בדרכם לארץ. ובמדרש רבא” “בסודם אל תבוא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי”…
הבריאה על חלקיה השונים – מקום” זמן” אדם (עולם שנה נפש” עש”ן) – בנויה מדרגות מדרגות. בַּמקום – ארץ ישראל ושאר העולם. בזמן – קודש וחול. באדם – ישראל ואומות העולם” ואף בישראל – כהנים לויים וישראלים.
חטא המרגלים וקורח סמוכים זה לזה בתורה” והמשותף ביניהם: שניהם ניסו לטשטש את מדרגות הקדושה. המרגלים זלזלו בקדושת הארץ באומרם “ארץ אוכלת יושביה”. לעומתם קורח” שביטל את מציאות המדרגות בעם ישראל באומרו “כי כל העדה כולם קדושים”.
אלא שחטא קורח הוא הניגוד של חטא המרגלים אשר שאפו לרוחניות צרופה” כי במדבר אין צורך לעסוק בגשמיות” שכן היו אפופים בענני כבוד” בהשראת השכינה” בלחם משמים” ומעל הכול היו דור דעה שבראשם משה רבנו המלמדם תורה במקורה.
לעומת זאת קורח טען כי העדה כולה קדושים. העולם הארצי נברא בשלמות ואין צורך להשלמתו במעשים” ולכן התריס בדוגמת טלית שכולה תכלית (פתיל) ובית מלא ספרים (מזוזה).
רש”י (מד”ר על יח’ ה’) על הפסוק “בן יצהר בן קהת בן לוי” (טז’ א’) כותב: “ולא הזכיר בן יעקב” שביקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו במחלוקתם. שנאמר ‘ובקהלם על תחד כבודי'” והיכן נרמז שמו של יעקב על קורח” בהתייחסם על הדוכן בשירת הלויים “אביאסף בן קורח בן יצהר … בן ישראל” (דבה”י).
על המדרש הנ”ל שואל אוה”ח הקדוש : “למה יזכור ה’ זכרון שאר הצדיקים” יצהר” קהת ולוי במעשה בלתי הגון כזה? ומה צורך יש בדבר? וחז”ל אמרו שהתפלל יעקב על עצמו שלא ייזכר במעשה זה” משמע שצריך היה שייזכר” אלא שהתפלל. ואני מתפלא גם על אותם שהזכיר”.
שאיפתו של קורח היתה להגיע למרום הפסגה של השפעה רוחנית” ולכן טען לנשיאות השבט ולכהונה גדולה. ולקח דוגמא מזקנו יעקב אבינו שלקח את הבכורה מעשו. תוך מאמצים רבים. אך קורח לא התחשב בעובדה שבחירת אהרן ככוהן גדול ואליצפן כראש משפחת הקהתי נעשתה על פי ה’. וכל נסיון לשנות בחירה זו מהווה מרידה בה’.
הצמדתו לשרשרת אבותיו מוכיחה את שאיפתו לקודש. יצהר – להאיר לדורו כשמן הצף” קהת לאחד את העם” לוי – להיות בן לויה לשכינה ולהשרותה על עם ישראל ויעקב” לשון ענווה (עקב)” שיזכה לכל המעלות הללו מתוך ענווה. אך כיוון שקורח הלך כנגד רצון ה'” התפלל יעקב ששמו ומעשהו לא ישמש כדגם לדרישה זו” ומתוך שהתקבלה תפילת יעקב” התברר ששאיפותיו האידיאליות של קורח הפכו להיות שאיפות גשמיות. כפי שהגמרא בסנהדרין קט’ עב’ דורשת שמותיהם לגנאי – קרח – שעשה קרחה בישראל” וכו’.
והתורה” בכותבה את שרשרת הדורות מציינת את הצד החיובי שבשאיפות קרח. ורק יעקב שלא רצה שמעשהו ישמש תקדים לפריצת דרך ברצון ה'” התפלל שלא ייזכר שמו. והיכן ייחוסו של קורח מופיע בשלמות” בדברי הימים. כשהלויים עומדים על הדוכן בשירה לכבוד הבורא יתברך” אז יעקב – ישראל – מצטרף עמם בשירה ובייחוס (ישר-אל).