אחרי שעם ישראל נטה מאדום בדרכו לארץ ישראל ונלחם נגד עמלק [1]” באה ההתנגשות עם סיחון ועוג” שהיא למעשה תחילת כיבוש הארץ והכנה להתנגשות העיקרית עם שבעת העממים. כל המלחמות” גם של גויים בינם לבין עצמם” הן מכוונות על פי ד'” “איש מלחמה” ו”בעל מלחמות” הבורא אורו של משיח. כדברי קודשם של חז”ל “אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו” צפה לרגלו של משיח”. וכאן מופיעה שירת הבאר.
לעומת השירה הגדולה אחרי קריעת ים סוף בכניסה למדבר” “אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לד'”” נפגשים לקראת סיום הדרך במדבר בשירה שלא נזכרים בה שם ד’ ושם משה רבינו. שירת הבאר היא ביטוי בצורה שירית חיצונית למאורעות עם הגויים ומקומותיהם. היא שירה על המאורעות הפוליטיים והממלכתיים שלנו בדרך. על כל פנים כל המהלכים האלה שלנו עם אומות העולם” שייכים לסיום עניני המדבר והתקרבותנו אל המקום אשר בחר ד’. לכן אף על פי שלא נזכרת בשירה בפירוש המלה “תורה” ועניינה” נמצא אצל חז”ל שגם ביטויי השירה הזאת שייכים במידה מסוימת לעניינה של תורה” לדוגמא: “וממתנה נחליאל” זו תורה [2]. מתוך כל המאורעות האלה הולך ומתגלה אור תורה וישראל. כל המצבים האלה הם מדרגות של התגלות השראת השכינה בישראל. דרך כל הגלגולים הפוליטיים והארציים מופיע גילוי עניינם של ישראל” ואין הוא מנותק מבירור ערך אור התורה בישראל. לכן דרך כל סיבוכי המדבר הפנימיים בפרשיות הקודמות” והסיבוכים החיצוניים בפרשתנו” הולך ומתגלה הערך הגדול של הנחלה לישראל” נחלת התורה ונחלת הארץ. וכך עכשיו” בימינו” דרך כל הסיבוכים אנחנו מתקרבים יותר ויותר לגילוי אור תורה בישראל” בתוכנו ומתוכנו על כל מלוא רוחב ארצנו ועל כל כלל ישראל” לאור חדש על ציון [3].
מקורות:
[1] במדבר כ’ כ”א” כ”א א’ ורש”י שם.
[2] ע”פ אבות פרק ו’ משנה ב’.
[3] ע”פ שיחות הרצ”י במדבר עמ’ 231″ 251.
