ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וירא
פרשה נוכחית: חיי שרה
פרשה הבאה: תולדות
 


כוח הדיבור

הדסה גהלי

בפעם שעברה כתבתי על המניעים שלנו כהורים להוכיח. השאלה היא מה הגישה הנכונה בחינוך? כיצד נשתמש בכוח הדיבור כדי להעצים את הילד?
הילדים שלנו טועים, נכשלים, כיוון שהם מתמודדים עם משימות חיים חדשות להם או גדולות עליהם ולכן הם לא תמיד עושים את הדבר הנכון. השגיאה שלנו בזה שאנחנו מגיבים הרבה פעמים באכזבה, תסכול, כעס ולפעמים בענישה. זה יוצר אצל הילד רצף של חוויות שמייאשות ומתסכלות אותו, כך שזה מסכל כל רצון או מאמץ לנסות, להעיז לפעול, כי הוא לא מצליח לעמוד בציפיות של ההורים, הוא יפתח תחושה ש"אני לא מספיק טוב". אין לו אומץ ואמונה בעצמו, שהרי כל הזמן מאוכזבים ממנו. ילד שעסוק בכאב כזה, שהוא חסר ערך ולא רצוי, לא ימצא את המשאבים הפנימיים שיסייעו לו להתמודד עם המציאות. ואנחנו לא מבינים מה תוקע אותו? למה הוא לא מגיע להישגים? למה הוא יושב בטל ולא עושה עם עצמו משהו מועיל? גם בביה"ס אומרים עליו שהוא בעל יכולת ופוטנציאל אבל הוא לא מגלה אותו. הרבה יותר פשוט להוציא דיאגנוזה שהוא לקוי... לכל קושי היום יש קטגוריה, הגדרה, הנותנת הכשר לחולשת הנפש, שנקראת "תסכול", "לא מתאמץ", "חרדת מבחנים" וכד'. הלוא המוח שלנו מאחסן זכרון אדיר, אז איך זה שהרבה תלמידים נכשלים? אלא שהם פשוט לא סומכים ולא מאמינים בעצמם.
כאן מקומו של כוח הדיבור - הפסיכולוגיה המודרנית מתבססת על העוצמה והכוח שיש בדיבור. כשילד עומד מולנו נכשל, עצוב, הוא זקוק לעידוד, לא לתוכחה וביקורת. תפקידינו לעודד, להרים מהמקום הנמוך שבו הוא נמצא, לתת מרפא לנפש המתייסרת בדיבור, שגם יחזק את ההתפתחות הנפשית שלו. כאשר הבית מעודד באופן עקבי ורציף הילד ייפתח דימוי של "אני טוב... אני שווה". ילד שמאמין שהוא טוב מצפה להצלחה וגם יממש ויגיע להישגים טובים, הוא יהיה בטוח בעצמו ויהיו לו סיכויים טובים להתמודד עם משימות החיים.
הורים שואלים ובצדק איך לעודד ילד שכל פעם נכשל, מאבד דברים וכו'. זה אמנם קשה אלא שזו מיומנות שצריך ללמוד אותה כהורים, ולהתאמן בה. למשל : "רואים שהשקעת והתאמצת, אני יודעת כמה אתה מאוכזב", או "אני מעריכה את מאמצייך, אני יכולה לעזור באיזו דרך?"
העידוד אמור להעלות את ערך האדם בעיני עצמו, ולבנות לו ערך חיובי ומשמעותי בעיניו. זה הבסיס שעליו נבנה האומץ, התעוזה לנסות ולפעול כדי להתמודד עם אתגרי החיים. זה מקור האופטימיות שתניע את הילד לעשות כמיטב יכולתו .
הדיבור הוא כלי טיפולי שיש בו כוח מרפא. גם אם טעינו יש תמיד יכולת לבנות מחדש על ידי שימוש בדיבור כמו לפרוק תחושות קשות ומשקעים שליליים ולבוא לידי הבנה ופיוס, ומתוך זה לאהבה במיוחד, וקודם כל בתוך המשפחה. ובדורנו במיוחד יש להרבות באהבה על ידי הדיבור, הנביא ישעיהו מנחם את ישראל שהם עתידים בכוח הדיבור לנחם ולדבר טוב אל ה' החפץ לגאול את ירושלים, "נחמו נחמו עמי יאמר ה' אלקיכם, דברו על לב ירושלים וקראו אליה".
חלק מתהליך הגאולה הוא גאולת הדיבור. ללמוד לדבר דברים המגבירים אור ואהבה, ללמוד לדבר דיבורי נחמה, להשתתף בצערו של אדם, לחזק את האדם בעת קושי, לדבר בשבחו ומעלתו, לעודד ולנחם. זה דורש לימוד מעמיק, ותרגול כדי להוציא את האדם מגלות עצמו. תפקיד הנחמה הוא אפוא להרים את האדם מהמקום הכי חשוך, מהמקום הכי שבור ונמוך, לחזק אותו, לתת לו משמעות. ובמיוחד, הדור שלנו נזקק למילים של הערכה, שהוא יראה בעצמו אדם יקר שיש לו ייעוד בחיים. לא עוד המילים של הגלות "וי לנו איזה דור יש לנו"... די לנתח ולהסביר כמה קשה הנוער שלנו אלא להתחיל במעשים ובדיבורים שממלאים אהבה ורוח של גבורה, שירגיש הערכה ושייכות לעם קדוש, שמאירים את הנשמה הטהורה. אלו הבנים של כולנו.
נתאמן ונתרגל בתוך הבית, בדיבורים מאירים, בדברי חיזוק לקטנים ולגדולים.
גם בגלות הארוכה והחשוכה הקב"ה לא עזבנו, והמפגש המחודש בין הקב"ה לעם הוא דרך פיוס ונחמה.
עיקר היציאה מהגלות בגאולת הדיבור, בגילוי טוב ה' בעולם. בנחמת ציון.

[email protected]

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: