ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: בהר
פרשה נוכחית: בחוקותי
פרשה הבאה: במדבר
 


הגאון הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל

הרב רונן טמיר


"זה היה לפני שנים רבות, לאחר השואה. הייתי בת 4, אמא החביאה אותי במנזר "סן-פטר" בליטא. היא חיבקה אותי ואמרה בדמעות: 'עד שאחזור, זכרי! את יהודיה, בת לעם הנבחר, בת לעם ישראל, במשך היום ילמדו אותך דת אחרת. בלילה, אחרי כיבוי אורות, אמרי 'שמע ישראל' והתפללי לאבינו שבשמים שישמור ויגן עלייך'. אמי עזבה ומאז לא ראיתיה. שמרתי באדיקות על אמירת 'שמע ישראל' בלילה לפני השינה. ואז, ערב אחד הוא הופיע, איש גבוה עם זקן לבן ארוך וכובע שחור.הוא לקח כסא קטן, ועמד עליו באמצע החדר, עמד ושתק. ופתאום התחיל לבכות. ואז התחיל לשיר: 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. ואחר כך: 'המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים'. גם אנחנו בכינו איתו. קמנו אליו, אני ואנט, פטריסיה ומרים. כל מי שהרגישה שיש לה נשמה יהודית. וכך, בבכי ובשירה, עזבנו את המנזר. הלכנו עם המלאך שבא להחזיר אותנו הביתה, לעם ישראל" (מתוך עדות ניצולת שואה על פעלו של הרב כהנמן זצ"ל)
הגאון ר' יוסף שלמה כהנמן, נולד ביום כ"ח אייר ה'תרמ"ו בעיירה קוהל שבליטא. כילד ניכר בחריפותו וכשרונותיו, וכבר בגיל 13 נכנס לישיבת טלז, בהנהגת הגאון ר' אליעזר גורדון. הוא נודע כעילוי עצום וכבעל כשרון הנהגה יוצא דופן.
לאחר שנים מספר עבר לישיבת נובהרדוק, ומשם לישיבת ראדין שם למד אצל ה"חפץ חיים" וחלק את חדרו עם הרב ה"נזיר" דוד כהן זצ"ל. בהמשך למד ב"כולל קדשים" שיסד החפץ חיים, כחברותא של ר' אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד. בהקשר זה מובא סיפור מופלא אודות הקשר בין שני גדולי עולם אלה. ערב אחד נכנס הרב כהנמן לשיחה קצרה אצל ה"חפץ חיים". הם דיברו ברציפות 16 שעות (!), מלבד הפסקה קצרה לתפילת שחרית. לאחר מכן שאלו : "יש מה להמשיך?" הרב כהנמן השיב שהוא מעט ממהר, אי"ה ימשיכו בקרוב, עד שהספיק לחזור - נפטר "החפץ חיים" לבית עולמו.
הוא נשא לאישה את בתו של הרה"ג אריה לייב רובין, רב העיר וידז'. לאחר שעבר חמיו לכהן כרב העיר וילקומיר, נתמנה הרב כהנמן במקומו לרב העיר וידז', בשנת ה'תרע"ו הקים את ישיבת גרודנה, ובשנת ה'תרע"ט, בהיותו כבן 33 בלבד נתמנה כרב העיר פוניבז', שם הקים את ישיבת "אוהל יצחק", ע"ש רבה הקודם של פוניבז'- הרה"ג יצחק רבינוביץ' זצ"ל.
לאחר פרוץ השואה האיומה באירופה, כאשר ליטא נכבשה בידי הנאצים ימ"ש, יצא הרב כהנמן לשליחות הצלה בארה"ב ומשם החליט לממש את חלומו ולעלות לארץ ישראל. כאן, בעידודו של ה"חזון איש", החליט הרב כהנמן לנסות ולשקם את עולם התורה שחרב בשואה. הוא הקים מחדש את ישיבת פוניבז' על גבעה בבני ברק, לאחר שאסף ריהוט ישן והצליח לגייס לישיבה שבעה תלמידים. ברבות השנים הפכה הישיבה למרכז עולם התורה הליטאי, וכיום עשרות מוסדות תורה בכל רחבי הארץ, מסונפים לישיבת פוניבז'.
מרגלא בפומיה היתה האמרה: "אל לו לאדם להתייאש בזמן הפורענות, עליו לקוות תמיד לטוב, דבר זה למדנו ממדרש רבה: 'בשעה שיוכבד הטילה את משה ליאור- עשתה לו חופת נעורים (=עטרת חתנים צעירים) בתיבה". מכאן ניתן ללמוד עד כמה צריך האדם להאמין בעתיד הטוב, אפילו במצבים הקשים ביותר" (יינה של תורה עמ' כ"ז).
הערכה עצומה רחש הרב כהנמן למדינת ישראל, ולתהליך הגאולה ככלל. כמה חודשים לפני הקמת המדינה, נשא דברים באסיפת עם בבני ברק:
"על היהדות החרדית להעריך את השעה הגדולה, ואת התמורות שחלו ביהדות עם המאורע הגדול האחרון- שאומות העולם הכירו בצדקת עם ישראל והחליטו על הקמת המדינה היהודית".
ושבועות אחדים לפני קום המדינה, אמר: "נכיר ונדע, כי המצב אליו נקלענו - אין לו מוצא אלא במלכות ישראל! לא יתכן אחרת! את כל זה אנו רואים בעינינו. לא אכנס לפוליטיקה, אבל היו מוכנים לכך, שבו ביום שהאנגלים יעזבו אותנו- תקום מדינה יהודית! האם חשים אנו ברגע זה באיזה מצב אנו חיים, ומה דורשת מאיתנו התקופה? הזמן קורא אותנו לגדולות ולגבורות, והגבורה הגדולה ביותר היא ללמוד, להיות בן תורה אמיתי ותלמיד חכם גדול" (מתוך "אחד בדורו", מובא בספר הנפלא "אתחלתא היא").
הרב כהנמן נהג כל ימיו להניף על גג הישיבה את דגל ישראל ביום העצמאות, חרף מחאות רבנים מסוימים ותלמידיהם. גם לאחר פטירתו המשיכה אלמנתו הרבנית לתלות את הדגל ביום העצמאות בפתח ביתה, כמנהג בעלה.
פעם, לאחר שהונף הדגל על גג הישיבה, החליט מאן דהו להסירו, מששמע על כך הרב כהנמן, זעק: "שיתביישו להם! משחררים אותם מהצבא וכך הם מתנהגים?! שיתביישו להם! הרי נותנים להם לשבת בשקט וללמוד!" לאחר מכן, הורה הרב לאחד התלמידים להשיב את הדגל למקומו.
בפעם אחרת, כתב לראש ממשלת ישראל, דוד בן גוריון: "הנני רואה בחזיון שיבת ציון ודורנו - גילוי אור ההשגחה העליונה, המחזיקה בידינו ומוליכה אותנו בין המים הזדונים אשר קמו, וקמים, לבולענו. הנני רואה את השי"ת בכל צעד ושעל של העם היושב בציון".
כאשר שאלוהו מדוע נהג שלא לומר תחנון ביום העצמאות, אך גם לא לומר הלל, השיב בשנינות: "ביום העצמאות אני כמו בן גוריון, גם הוא לא אומר הלל ולא תחנון...".
לאחר התשועה הגדולה במלחמת ששת הימים, פורסם מאמר בו כתב: "אחים יקרים! המותר לנו להיות קטנוניים בשעה גדולה ונשגבה זאת?! הלא נבוש וניכלם להישאר בדלות ההשגות וקטנות המוחין בתקופה הרת פלאות, כשאנו מוקפים ממש בניסים, ואפילו עיוור יכול למשש את הניסים בידיים! הניסים והנפלאות, התשועות והנחמות והמלחמות, שנתרחשו בארץ הקודש ובעיר הקודש והמקדש- אף אלה שראו זאת בעיניהם, אינם מצליחים להביע את מעמקי רגשותיהם. ואולי מי אשר כמוני, נדד באותם הימים על פני קיבוצי היהודים בגלות - מסוגל יותר לחוש את תעצומות הניסים ולחשוב יותר על פשר המאורעות המופלאים למאד..." (ירחון בית יעקב, אלול ה'תשכ"ז).
השבוע לפני 44 שנים ביום כ' אלול ה'תשכ"ט, בגיל 82, נסתלק הגאון ר' יוסף שלמה כהנמן לבית עולמו. את מקומו בהנהגת הישיבה מילא בנו הרה"ג אברהם כהנמן זצ"ל. ולאחר שאף הוא נפטר, מכהן כיום נכדו הרה"ג אליעזר כהנמן, כנשיא הישיבה.
הגאון הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, מקים עולה של תורה מחדש בארץ ישראל. זכותו תגן עלינו, אמן.


תגיות: הרב יוסף שלמה כהנמן



מאמרים נוספים מעלון פרשת כי תבא התשע"ג:
חברתי תמימה - הרב שלמה אבינר
קומי אורי כי בא אורך" - הרב דוד לנדאו
למה ללמוד גמרא? - הרב חגי לונדין
מְגִלַּת יָעֵל / חֵלֶק ב - הרב שלמה אבינר
הפרעות שינה - הדסה גהלי
חיי נשמות אויר ארצך - הרב חנוך בן פזי זצ"ל
אני כהן?! - הרב ערן טמיר
בחירה והשגחה - ד"ר מיכאל אבולעפיה

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: