ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וארא
פרשה נוכחית: בא
פרשה הבאה: בשלח
 


' וישם לדרך פעמיו'

הרב אייל ורד

'' ולקחתם לכם ביום הראשון- ראשון לחשבון עוונות.'
תפילת שחרית של יא תשרי. עומד מול הסידור ומרגיש כמו מי שסיים לטפס על מישור תלול וכעת נדרש ללכת במישור.
הרגליים הרגילות למאמץ, מתקשות לקבל את המתינות של המישור. ורצות, משוגרות כמו טיל, למרות שמלפנים אין עליה, אלא רק מישור מתון.
ככה מרגיש אחרי יום הכיפורים וחודש אלול וראש השנה.
תפילת שמונה עשרה של יום חול נגמרת מהר מידי. בלי מתח וחשש של מלך קדוש או משפט שישכח. בלי העצירות של זכרנו וחתמנו, ובלי בספר חיים, התפילה זורמת מהר, לא מאומצת, נעה.
הימים האלו, ימים מנוקים מעוון, ביום כיפורים השארנו את כל החטאים של שנה שעברה, וכעת, עסוקים במצוות המרובות ואין זמן לחטוא. רק ביום הראשון לחג, יתחיל מחדש החשבון.
ובינתיים- מרגיש כמו אסטרונאוט שהולך בלי כוח משיכה. קל כזה.
שרירי התפילה מתוחים היטב, מאומנים. אחרי יום רצוף של תפילות, נדרשים פתאום למשהו הרגיל, הקבוע. פתאום מתגלה עד כמה תפילה היא משהו דינמי, פעיל, ואיך התפילה עצמה מולידה עוד יכולת להתפלל. צבת בצבת עשויה.
מגיע לשיר של יום.
ביום יא בתשרי נהגו להוסיף מזמור תהילים פ"ה - למְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר: (ב) רָצִיתָ ד' אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ שבות {שְׁבִית} יַעֲקֹב:(ג) נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה:

אולי מכאן תחושת הקלות הזו. מ'נשאת עון עמך'. וגם הקלילות ותחושת הריחוף, מגיעה כנראה אף היא מהשמיכה הזו המכסה אותנו 'כיסית כל חטאתם סלה' זו השמיכה שעליה נאמר 'על כל פשעים תכסה אהבה'.

ימים מיוחדים מאוד הם הימים בין כיפור לסוכות. ימים קלים. בלי חשבונות. עדיין ממשיכים מכוח התאוצה של כיפור וראש השנה, שיביאו אותנו עד סוכות. ורק כשנאמר את תפילת הושענא רבה, והחזן שוב ילבש קיטל, רק אז נדע שיתחיל החשבון באמת וצריך שוב ללכת בכוח עצמנו, ברגליים שלנו.
אבל בינתיים אנחנו מרחפים, הולכים במין קלות כזו. טועמים לרגע אחד או שניים איך זה נראה בלי חטאים, בלי משקל עודף של חשבונות ומה יצא לי, ואיך אשיג יותר או פחות. בלי חשבונות. קל תנועה, שמח, התפילה הרגילה חביבה מאוד בעיני. מבין פתאום עד כמה היא רק הצצה לעולם שלם של תפילה. הלוואי יתפלל האדם כל היום כולו, ואחרי שהיינו בהלוואי הזה ביום הכיפורים, תפילת שמונה עשרה של שחרית רגילה נעשית חביבה מאוד כמו רסיס קטן מאוצר שלם שהיינו בו.
חוזר לשיר של יום לי"א תשרי - חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ: אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף:
בימים אלו כולם נפגשים. החסד והאמת, הצדק והשלום. כולם נושקים זה לזה בפיוס ושמחה. כשאין חשבונות אפשר להיפגש.
בתפילת נעילה, הכנסתי לתוך אוצר הנפש את יום הכיפורים ומראותיו, ואת הקופסא סגרתי היטב במנעול. כשארגיש רחוק במשך השנה, כשהתפילה לא תאיר לי פנים, או ארגיש רחוק, אקח את המפתח , ואפתח את המנעול. שוב יבואו מול עיני אנשים לבושים לבן , ותפילה וקרבה, אז גם אזכר בימים הקלים האלו של בין כיפור לסוכות, והרגליים, שאולי יכבדו ממאמץ ההליכה הארוכה והשגרתית בשנה המעוברת שלפנינו, שוב ימלאו כוח ושמחה, וקלות תנועה, גַּם ד' יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ:
צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו:


תגיות: חג הסוכות



מאמרים נוספים מעלון שבת סוכות תשע"ד:
אל תאכל רעל - הרב שלמה אבינר
סתירות ומורכבות בספר קהלת - הרב אלישע אבינר
הרגלי שינה - המשך - הדסה גהלי
עֲלִיָּה וִירִידָה - הרב שלמה אבינר
סוכות - הרב דוד לנדאו
סבא שלמה - הרב יואב מלכא
להפוך לאדם חדש - הרב יוני לביא
מצטער?! - הרב ערן טמיר
התורה, פתיחתה וסיומה בברכה. - הרב חנוך בן פזי זצ"ל

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: