ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


התורה, פתיחתה וסיומה בברכה.

הרב חנוך בן פזי זצ"ל

פתיחת התורה בברכת האדם והשבת: "ויברך אותם אלקים ויאמר להם, פרו ורבו ומלאו... וכבשוה... ורדו..." (בראשית א כח). ובשבת: "ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו" (בראשית ב ג), וסיומה בפרשתנו, "וזאת הברכה אשר בירך משה" לאמר: הַדָבק בתורה, דבק בברכה, בתנאי שיקימנה, ילמדנה מתחילה ועד תום. ולכן בשמחת תורה, בסיומה של תורה - מיד מתחילים בבראשית, כמעגל שלם.
שניים מאבות האומה בירכו את ישראל על כל שבטיו. יעקב אבינו ומשה רבנו, יעקב אבינו מייסד האומה, אבי השבטים אשר מיטתו שלמה על שנים-עשר בניו, ועם ישראל נקרא על שמו. משה רבנו, היוצק את נשמת האומה על ידי מתן תורה, ואף התורה נקראת על שמו, "זיכרו תורת משה" (מלאכי ג).
בעוד יעקב בירך את בניו, להודיע את אשר יקרה אותם באחרית הימים, והברכה מתייחסת לכל שבט בנפרד, ברכת משה מתייחסת לכלל האומה, המחולקת לשבטים, ומכוונת את העם לייעודו הרוחני בקיום התורה ולימודה. כפתיחת הברכות "ה' מסיני בא", "מימינו אש דת למו".
אוה"ח הקדוש מדגיש בפנינו את גדולתה של ברכת משה בביטוי "וזאת הברכה", הרומזת כי היא הברכה המשלימה והמשובחת. ושואל: מדוע מופיעה ו' החיבור בתחילת הפרשה "וזאת הברכה". מה פשר האריכות "אשר ברך משה איש האלקים את בני ישראל לפני מותו"?
בספרי (דברים שמב) "וזאת הברכה - מוסיף על ברכה ראשונה שבירכם יעקב אביהם. וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם (בראשית מט כח). נמצאנו למדים שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את ישראל, משם התחיל לברכם, בתפילה ובברכה" (עיי"ש).
משיב אוה"ח הקדוש: ו' החיבור באה לחבר את סיומה של פרשת ניצבים שבה נאמר בפסוק האחרון (לב נה), "כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל". משה רבנו לא נכנס לארץ באשמת עם ישראל, והיה מקום שגם אם לא ינקום בהם, לפחות לא יברך אותם, על אשר מנעו ממנו להגיע לארץ חמדה, בה מגיע העם והאדם הישראלי לשלמותו. ומשום כך, מכנהו הכתוב, איש האלקים, שאינו נכנס לחשבונות קטנוניים, אך איש בעל רגשות ושאיפות אשר מונחה על ידי ההדרכה הרוחנית האלקית.
"כמו כן העיד כאן כי ברכתו היא תוספת על ברכות הראשונים, והוא מה שרמז במאמר 'וזאת' באמרו 'הַבּרכה' בהֵ"א, מעידה התורה שהיא המעולה והמשובחת יותר מכולם א. אשר ברך משה, וידועה מעלתו כנביא בפרשת אהרון ומרים. ב. איש האלקים, ע"ד אמרו 'איש נעמי' כלומר 'בעל נעמי'. והכוונה שמשה היה (כביכול 'בעל' על השכינה) גוזר וה' היה מקיים. ג. את בני ישראל שהם כלי מוכן לקבל הברכות לאחר שעברו את המספר ששים ריבוא, הגורמת לשכינה בשלמותה לשהות על עם ישראל.ד לפני מותו - כי הגם שגדול ערך משה, תוסף רוחו וכוחו בעת אשר יגיע העת אשר ייאסף על עמיו (בידוע כשאדם הצדיק מסתלק, מקבל עצמה גדולה), יש תוספת בכוחו רוחו ונשמתו" (כהתגלות הזוהר ביום פטירת רשב"י).
הספורנו (לג א) אומר: "וזאת הברכה, תוספת וא"ו, כשהראהו האל יתברך את כל הארץ לפני מותו (סוף פר' ניצבים) כדי שיברך את הארץ ואת ישראל בה. כי היא מקור הברכה" עצמת הברכה גדלה והולכת מכוח קדושת של ארץ ישראל.
ופרוש עלינו סוכת שלומך.



תגיות: התורה | וזאת הברכה



מאמרים נוספים מעלון שבת סוכות תשע"ד:
אל תאכל רעל - הרב שלמה אבינר
סתירות ומורכבות בספר קהלת - הרב אלישע אבינר
הרגלי שינה - המשך - הדסה גהלי
עֲלִיָּה וִירִידָה - הרב שלמה אבינר
סוכות - הרב דוד לנדאו
סבא שלמה - הרב יואב מלכא
להפוך לאדם חדש - הרב יוני לביא
מצטער?! - הרב ערן טמיר
' וישם לדרך פעמיו' - הרב אייל ורד

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: