אחידות או רבגוניות?

בקהילה מסוימת התווכחו אם מנהג לעמוד בשעת קריאת התורה” או מנהג לשבת. החליטו לשאול את הרב אם המנהג הוא לעמוד. חיפש הרב בכל הספרים” “לא” זה לא המנהג” ענה. “אז האם המנהג הוא לשבת בקריאת התורה?” שאלו. חיפש הרב את התשובה בספרים הנדירים ביותר “לא” זה לא המנהג”. “אז מה נעשה? אנחנו כל הזמן מתווכחים” שאלו בתסכול. השיב להם “זה המנהג!”.
זו אמנם בדיחה” אבל נראה שהיא לא רחוקה כל כך מהמציאות” המנהג להתווכח הוא מנהג שנשמר באדיקות רבה. אומרים שבמקום שיש שני יהודים שומעים שלוש דעות. אך השאלה היא האם חילוקי דעות וויכוחים מביאים נזק או תועלת? האם עדיף שתהיה אחידות או רבגוניות?
נבדוק מה קרה לתרבות שהחליטה ליצור אחידות ולהוציא את חילוקי הדעות מחוץ לחוק. כאשר אנו קוראים את תיאור התורה על בניית מגדל בבל” לא ברור מהפסוקים מה היה חמור כל כך בבניית מגדל ועשיית שֵם? איזו סכנה נשקפה מהארכיטקטורה הראשונה של תבל” עד שהקב”ה נאלץ להפיצם בכל העולם?
נראה שניתן ללמוד הרבה מן ההקדמה שהתורה מקדימה לכל סיפור דור הפלגה “ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים” (בראשית יא” א). הנצי”ב כותב ששורש הבעיה של דור הפלגה היה שכל הארץ הייתה שפה אחת ודברים אחדים. בניית מגדל בבל הייתה בניית החברה הטוטליטארית הראשונה בתולדות האנושות. היה כאן ניסיון ליצור אחידות שאולי התחילה כאידיאל גדול שכל בני האדם יחשבו” יתלבשו ויתנהגו בצורה אחידה” אלא שבסופה מובילה האחידות למחיקת הזהות הפרטית.
לפי הנצי”ב” הקב”ה ראה בבניית המגדל ניצנים ליצירת אחידות כפויה” שתמנע מבני האדם לבטא את הסגנונות האישיים שלהם ואת ההשקפות השונות שלהם על החיים ועלולה להוביל לפגיעה באנשים שמגלים עצמאות מחשבתית. חברה אינה נמדדת רק ביחסי האהבה והאחווה השוררים בין חבריה” אלא בעיקר ביכולתה ‘להכיל’ את השונה ולהתייחס בכבוד הראוי ל’אחר’.
ביהדות מעולם לא חששו מדעות שונות. מתוך 4″161 המשניות בש”ס” מצויות 4″497 מחלוקות. ואין כמעט עמוד בתלמוד שלא מכיל מחלוקת (הנתונים ע”פ הרב ד”ר שלמה טולידאנו). המצב הטבעי והבריא הוא כאשר בני אדם חושבים אחרת זה מזה וכאשר מנהלים את חייהם בסגנון אחר מהזולת. “כשהחיים פורחים” כשיש להם גילוי יצירה והמצע הראויים” אי אפשר כלל שהדעות תהיינה קבועות רק על פי מטבע אחד וסגנון אחד” (אורות התחיה פרק ג).
שמעתי פעמים רבות ממו”ר הרב מרדכי גרינברג שליט”א” ראש ישיבת ‘כרם ביבנה’ שאחדות אינה אחידות” אדרבה” האחדות האמיתית נוצרת דווקא מתוך הרבגוניות” מתוך מכלול הסגנונות המצטרפים יחד והיוצרים דבר חדש ועמוק יותר (ראה: עולת ראיה ח”א עמ’ ש”ל). ולכן צריך אפילו לברך על מגוון הדעות “הרואה אוכלוסין אומר ברוך חכם הרזים כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה כך אין דעתן דומה זה לזה” (ירושלמי ברכות פ”ט ה”א).
לפי ההלכה” אם מחנך הקים תלמוד-תורה במקום מסויים ולאחר מכן הגיע מחנך אחר ורצה להקים תלמוד-תורה לידו” הראשון אינו יכול למחות ולמנוע את הקמת התלמוד-תורה למרות שהשני לוקח את תלמידיו וגורם לתחרות. הסיבה לכך היא ש”קנאת סופרים תרבה חכמה” (ראה: ב”ב כא” ב; רמב”ם הל’ תלמוד תורה ב” ז; אמונה ובטחון לחזון איש פ”ג).
דווקא מתוך מגוון רחב של דעות וסגנונות” ניתן להגיע לאמת “אמר רבי ירמיה אמר רבי אלעזר: שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה – הקדוש ברוך הוא מצליח להם” (שבת סג” א).
ובכל זאת” אמנם ויכוחים וחילוקי דעות חשובים ואף הכרחיים” מכל מקום צריך לדעת מהי הדרך הראויה להתווכח.
הקשבה וכבוד הדדי
אפרים קישון פעם אמר “זוהי ארץ בה לכל אזרח זכות לומר את דעתו אך אין בה חוק המחייב מישהו להקשיב”. למרות חילוקי הדעות צריך לדעת לכבד את השני ולהקשיב לו. וכמו כן” צריך שהוויכוח יהיה רק בין דעות ולעולם לא בין אנשים שהרי “ההבדל בין ויכוח למריבה הוא שבראשון אינך מסכים עם הנאמר” ובשניה” עם האומר”. בפרקי אבות נאמר “כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים” (ה” יז). ואיך יודעים אם המחלוקת היא לשם שמים? הרב יונתן אייבשיץ כותב ביערות דבש שהמבחן הוא שאם המחלוקת נהפכת להיות אישית ובשמה פוגעים בזולת” סימן שהיא לא לשם שמים. אך אם המחלוקת נשארת טהורה והחולקים אוהבים ומכבדים זה את זה” סימן שהיא לשם שמים.
ויכוח נועד ללמידה ולא להתנצחות
חתם סופר כותב שכאשר אנחנו מתווכחים עם הזולת המטרה אינה לשכנע אותו” אלא לעמת את דעותינו עם דעותיו כדי להפרות את הרעיונות וללמוד ממנו: “שלא יהיה כוונת המתווכחים בדין בין ריב לריב ובין דם לדם” לנטות דעת חברו לדעתו” כי מה לי ולו” אך יהיה הויכוח להעמיד סברתי ודעתי על פי שכלי” באופן מה שחברי טען נגדי אראה במחשבתי אם כנים דבריו אחזור בי ואם לא נראים לי דבריו אני עומד על דעתי” (שו”ת חתם סופר ח”א” או”ח סי’ ר”ח).
“אין חילוקי ההוראות והמנהגים השונים פוגמים את האחוה” בזמן שכל אחד מכבד את המסורת של חבירו. ועוד יש בחילופי הגוונים משום עושר רוח” המתקבץ בצורה הרמונית בכללות האומה” (אגרות הראי”ה ב” רד).
לתגובות: natanorot@gmail.com