סימנים וטביעות עין

במסכת בבא מציעא מובאות כמה הבחנות לגבי סימנים” שעל פיהם ניתן להחזיר אבדה לבעליה: סימן מובהק” סימן שאינו מובהק וכדומה. אבל קיימת אפשרות נוספת: טביעות עין. מהו ההבדל בין סימן לטביעות עין? יש מקום לברר ולהעמיק את המושג של סימן. הנה דוגמאות לסימן: נקב בצדו של שטר או יבלת בגופו של אדם. הסימן מאפשר לזהות את הדבר או את האדם. אם כן” סימן הוא עניין קטנוני וחיצוני. לעומת זאת” טביעות עין מקיפה את כל האדם כולו או כל הדבר כולו. כשאדם אינו מצליח להכיר דבר מה” הוא נעזר בסימן. אנו שואלים אותו: “האם אתה מכיר דבר זה?” “לא” אבל יש לי סימן”. לעומת זאת” לפעמים אדם אומר: “זה שלי”. “האם יש לך סימן?” “לא” אין לי שום סימן” אבל אני רואה מיד שזה שלי”. מה ההבדל בין שני סוגי הכרות אלה? סימן הוא הכרה פרטית” וטביעות עין היא הכרה כללית. אם כן” הסימן הוא במדרגה נמוכה. הוא רק עוזר” משמש להכיר” אבל אינו שייך לעצמיות הדבר. למשל” הזדמן שיש נקב בשטר או צלקת לאדם” אבל אין שום הכרח פנימי שיהיה נקב לשטר או צלקת לאדם. הסימן אינו פנימי-עצמי-מהותי-הויתי לגופו של הדבר” אלא מכשיר חיצוני” תופעה מקרית שמסייעת לזיהוי.
כן הוא גם בענייני אמונה. יש אמונה בסימנים ואמונה בלי סימנים. יש מחקרים פילוסופיים” שהם כמו סימנים” אבל מעליהם קיימת התרוממות של ראיה כללית” כגון בספר הכוזרי שהוא קודש קדשים. לעומת הוכחות פילוסופיות חיצוניות המביאות למצב של מאמין-ולא-מאמין” קיימת הוכחה פנימית” יסודית – “אתם הדבקים בד’ אלהיכם”. ההוכחות הפילוסופיות דומות לסימנים שהם דברים פרטיים קטנטנים” במדרגת הכרה הפחותה מטביעות עין. אבל מצד שני” סימנים נוחים יותר למסירה למישהו אחר. גם בענייני אמונה” יש אפשרות להשתמש בסימנים ולהכניס את רבונו של עולם למסגרת של הוכחות. אבל יש מציאות פנימית של: “אכן יש ד’!” – בלי הוכחות” וזאת ההוכחה הגדולה ביותר. הפילוסופים הביאו ראיות להכרחיות מציאות ד’. אבל יש משהו יותר חזק” “ויחזקהו במסמרים לא ימוט” : אמונה. אמונה היא ההוכחה היותר גדולה” החכמה היותר גדולה” השקפת העולם היותר גדולה” וצריך ללמוד אותה בשכל גדול מתוך התורה .