התמודדות עם חולשות דתיות ציבוריות

כיצד מתמודדים עם חולשות דתיות? כיצד מחזקים את המחנה? נקודת המוצא היא שבמחננו יש הרבה טוב אבל “אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא”. אין שלמות” לא רק אצל הפרט אלא גם אצל הציבור. כיצד מוסיפים שלמות” כיצד מחזקים את הדקדוק במצוות” לימוד התורה” אהבת הבריות” ההקפדה על גדרי הצניעות” ועוד?
קיימות שתי גישות. הראשונה טוענת שאם יש חולשות” אזי צריך לחזק” להחמיר” לאכוף” לסגור את הפרצות. כך נהגו חז”ל. כאשר הם זיהו חולשות בקיום מצוות” הם גזרו גזירות ותיקנו תקנות. הם עשו סייג לתורה. לכן” אם יש בעיות בתחום הצניעות” אזי צריכים להחמיר בתחום הצניעות” כלומר להרחיב את גבולות האיסור ולכלול בהם גם את מה שההלכה הבסיסית איננה מחייבת” וזאת על מנת למנוע כשלונות. כך כאשר זיהו חז”ל חולשה בשמירת השבת” הם גזרו את איסור מוקצה. זיהו “קלות ראש” במקדש” הפרידו בין גברים לנשים. ראו שאין התקנה הראשונה פותרת את הבעיה” החמירו יותר ויותר עד שעשו “תיקון גדול”” הפרדה גמורה. הרקע לכל הגזירות דרבנן הוא חולשה ציבורית.
הגישה השנייה טוענת הפוך מהראשונה. אם יש חולשות רוחניות ודתיות” אין כל הגיון להחמיר על הציבור. הציבור איננו מצליח לעמוד ברף קיים” כיצד יעמוד ברף גבוה יותר. הדרך הנכונה היא להקל על הציבור” כדי שיצליח לקיים את מה שמוטל עליו ולא ירגיש עבריין. מי שאיננו עומד במשימה אפילו באופן חלקי עלול להתייאש ולנטוש את הכל. לכן” אל תחמיר עליו אלא אדרבה תקל עליו – קוּלות במסגרת ההלכה – על מנת שיוכל לעמוד ברף המינימאלי של הדרישות. צריך לעצב מחדש את ההלכה מתוך התחשבות בנטיות ובהלכי הרוח של הדור. כנגד זה טוענת הגישה הראשונה” שההקלה היא כניעה” המעניקה לגיטימציה לחולשות” היא מעודדת את המשך הקריסה הרוחנית” וסופה מי ישורנו.
מחלוקת מעין זו קיימת ביחס לשימוש בסמים. יש הסבורים שעל מנת להרחיק את האזרחים מצריכת סמים צריך לאסור את כל סוגי הסמים” אפילו הקלים ביותר. אחרים סבורים שאיסור גורף הופך את רבבות המשתמשים בסמים הקלים לעבריינים. מי שמתויג כעבריין מפסיק להתאמץ להיות אזרח נאמן ושומר חוק” הוא פורץ את כל הגבולות ומתדרדר למטה עד לתהום.
ובחזרה להתמודדות עם החולשות הרוחניות והמעשיות בקיום תורה ומצוות. המחלוקת האם המענה לחולשות הוא החמרה או הקלה נוגעת לתחומי חיים רבים ומגוונים. בל נטעה – הקלה בהלכה אין הכוונה לעיגול פינות ונגיסה בגוף ההלכה אלא להסתמכות על שיטות מקילות” כפי שאנחנו מוצאים פעמים רבות בפוסקים שההלכה נוטה לחומרא” אבל במקום הפסד מרובה” בשעת הדחק או לצורכי רבים” סומכים על השיטות המקילות.
הד למחלוקת הזו ניתן למצוא בסוגיה במסכת שבת (דף קנג ב) העוסקת בשמונה עשרה גזירות שגזרו “בו ביום”. אחת הגזירות אוסרת על מי שמהלך בדרך בערב שבת” ונמצא כיס מעות ברשותו” להוליך את הכיס פחות-פחות מארבע אמות (אם יש נכרי בסביבתו שיכול להוליך את הכיס עבורו). נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע כיצד להתייחס לגזירה זו. “רבי אליעזר אומר: בו ביום גדשו סאה”. פירש רש”י: “אותו יום הרבו סייג לתורה במידה גדושה” ויפה מדדו להרבות גדר בישראל”. כלומר” הגזירה היתה במקום” היא הוסיפה נדבך חשוב לשמירת השבת. הגמרא מזכירה משל המסביר את שיטת רבי אליעזר: “משל דרבי אליעזר” למה הדבר דומה – לקופה מלאה קישואין ודילועין” אדם נותן לתוכה חרדל – והיא מחזקת”. הקופה מלאה בירקות עבים שעשויים להתנדנד בעת העברת הקופה ממקום למקום. הוספת החרדל” שהוא דק וממלא את כל החללים בין הירקות העבים” תמנע את ההתנודדות הירקות. הקישואים הם משל להלכות העיקריות” החרדל הוא משל לתקנות ולסייגים שמחזקים את שמירת ההלכות העיקריות.
רבי יהושע חולק: “רבי יהושע אומר: בו ביום מחקו סאה”. פירש רש”י: “במדה מחוקה [= פחותה] מדדו בו ביום” שהרבו לגזור יותר מדאי ואין יכולין לעמוד בגזירתם” ומתוך כך עוברין על דברי תורה” נמצאת מדתם מחוקה מטפיפתה. וטוב היה להם להיות מדתם טפופה ולא תבוא לידי מחק מרוב גודשה”. רבי יהושע טוען שהגזירה הזו מיותרת לחלוטין” לא רק שאינה תורמת לשמירת השבת אלא אף מזיקה לה. מדוע? מפני שאין הציבור יכול לעמוד בגזירה זו” ומתוך כך יבוא לטלטל בדרך הרגילה ויעבור איסור מדאורייתא. “משל דרבי יהושע” למה הדבר דומה – לעריבה מלאה דבש” נותן לתוכה רימונים ואגוזים – והיא מקיאה”. הרימונים והאגוזים בתוך הכלי דוחקים את הדבש והוא נשפך החוצה ומתקלקל.
רבנו חננאל (הר”ח) מציע פירוש קצת שונה. “בו ביום” הוא היום שבו הושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בראש הסנהדרין. רבי אליעזר סובר שבו ביום תיקנו תקנות רבות לחיזוק שמירת התורה. לעומתו סובר רבי יהושע שהעמידו את ההלכה על עיקר דין תורה” ללא כל תוספות. מדוע? מחשש שיבואו בני אדם לומר שכשם שתקנות אלו דרבנן הן” כך הלכות רבות נוספות הן דרבנן ולא מן התורה” ויבואו לזלזל בהן.
מה ניתן להסיק מזה לימינו? שההכרעה כיצד להתמודד עם החולשות הדתיות איננה פשוטה. צריך שיקול דעת וזהירות מרובה. אין פטנט אולטימטיבי” המבטיח הצלחה בכל מקרה. חז”ל גזרו גזירות והוסיפו החמרות על מנת לחזק את שמירת התורה” אבל כפי שלמדנו לפעמים התעורר החשש שהגזירה לא תתרום אלא תקלקל” והתיקון הוא דווקא בהעמדת ההלכה על עיקר הדין. אין לומר: בוא נחמיר” נגביה את הרף” אם לא יועיל – לא יזיק. לפעמים” החמרה לא רק שאיננה מועילה אלא אף מזיקה. נדרשת רגישות גדולה” הכרה עמוקה של הלכי הרוח בחברה ושל כוחות הנפש של הדור. ועל הכל” נדרשת ההכרה שלפעמים החמרה מביאה את תיקון” ולפעמים דווקא הקלה.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.