לעבור את מעבר יבק

לרגל יט כסלו” ביאור לדרוש אדמו”ר הזקן בספר תורה אור- לפרשת וישלח

הקריאה החסידית של פרשת וישלח דרך מאמר אדמו”ר הזקן בספר ‘תורה אור’ פותחת פתח חדש להבנת המפגש הטעון בין יעקב לעשיו. תוך כדי הדברים יתברר לנו גם איזה אופן של הסתכלות הוסיפה החסידות ” ‘אור שמפנימיות הכתר” מולבש בדעת’ .
ננסה תחילה לשרטט את אופן הפגישה על פי הרבדים המוכרים – פשט רמז דרש וסוד” ואחר כך נעבור לדברי אדמו”ר הזקן.
על פי הפשט – מדובר בפגישה סבוכה וטעונה” בין שני אחים שרבו ביניהם בעבר על הברכה” והטינה עדיין לא שקעה. יעקב מפחד” ירא” צר לו והוא נערך בהתאם. הפשט כאן הוא פשוט” יעקב נערך לשלושה דברים – דורון תפילה ומלחמה. יש רעים ויש טובים” ויש גם סוף טוב. פשוט.
ברובד הרמז” יורו לנו הרומזים שפגישה זו בין יעקב לעשיו רומזת על פגישות אחרות במשך ההיסטוריה בין זרעו של יעקב לזרעו של עשו. יש כאן זעיר אנפין של עולם שלם. יציאת יעקב לגלות רומזת ליציאת ישראל לגלות הארוכה” שהיית יעקב בבית לבן רומזת אף היא לשהייה הארוכה בגלות שתכליתה – העלאת ניצוצות” והצלת צאן לבן – ליעקב. החזרה מן הגלות רומזת לחזרת ישראל לארצו” כשעל פתחה של ארץ ישראל בזמן המעבר הרגיש הזה ניצבת סכנת ההשמדה.
המדרש – יחפש את הסיבות הפנימיות לפחדו של יעקב. מדוע פחד והרי יש לו הבטחה מפורשת להגנה? המדרש יאיר היבטים חינוכיים בתוך המפגש הזה” ילמד אותנו איך לנהוג באופן כללי במפגש עם גוי. הפוגש גוי – ירחיב לו הדרך” המדרש גם יעמיד אותנו על הכוונה הפנימית בנשיקה של עשו” שניסתה להיות נשיכה” ואולי זו נשיכה שהיא נשיקה” וכן על זה הדרך.
בעולם הסוד ידובר על מפגש שני עולמות – עולם התוהו של עשו” שהמלכים שלו המנויים בסוף הפרשה מופיעים באידרא כמלכי עולם התוהו” ‘וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:’ שעל כן נאמר בכולם וימלוך וימות” שעולם התוהו אין לו קיום משל עצמו” ולכן הוא נשבר לרפ”ח ניצוצות שאותם צריך לאסוף” או יותר מדויק – לברר במשך כל שנות ההיסטוריה.

את עולם המושגים של הסוד” אך לא רק אותו” לוקחת החסידות” ואצלנו – אדמו”ר הזקן” ומלבישה אותו בשפה קיומית נפשית” הנוגעת לעבודת ה’. בכך” מקבלים מושגי הסוד נהרה פנימית” והופכים להיות חלק מתנועה שלמה של עבודת ה’.
וכך אצלנו:
כמה שאלות יסוד ניצבות בבסיס הדרוש שבו אנו עסוקים. הראשונה היא – מדוע זה יעקב מעורר עליו את כל העניין הזה? הרי הוא היוזם – שכן הוא שולח מלאכים אל עשו אחיו. על פניו נראה שיעקב מעוניין במפגש הזה. האם לא היה יותר הגיוני לא לשלוח מלאכים לעשו?
שאלה נוספת: מה פשר ההתחנפות היתרה לעשו לאור ההבטחה האלוקית ליעקב” וממילא – מה פשר המנחה הגדולה ששולח יעקב לעשו” שכוללת בתוכה גם התעקשות גדולה של יעקב שעשו יקבל אותה.

מכאן אומר אדמו”ר הזקן שהמפגש הזה מסתיר בתוכו מימד נוסף. פנימי. למעשה יש כאן רצון של יעקב לחיבור מחודש בינו לבין עשו – ובין עולם התיקון לעולם התוהו.
אין ספק שיעקב שייך כולו לעולם התיקון. הוא מסודר בסדר הגון” הכל מיושר ועל פי מידה” גם את המשכורת שלו הוא מקבל באופן שלא יהיה בלבול” שיהיה ברור לעין שהוא ישר. יעקב מסוגל לתת דין וחשבון עד רמת הכבשה עשרים שנה לאחור. הפרת הסדר שבה ניתנה לו לאה לפני רחל אף היא באה על תיקונה – יעקב עובד עוד שבע שנים כדי שהכל יסתדר. יעקב הוא מעולם התיקון.
עשו לעומת זאת הוא מעולם התוהו. עולם התוהו הוא עולם קודם לעולם התיקון” בעל עוצמות גדולות ממנו” אך חסר כלים למימוש מסודר ושיטתי. זה עולם שבו הולכים היום עד הקצה” ומחר – עד הקצה השני באותה עוצמה. עשו הוא איש אלים ומסוכן מצד אחד” אך עם אותה עוצמה וקנאות הוא גם מכבד את אביו. הוא גיבור ולא חת מפני איש” ולבו כלב האריה” אך מצד שני בוכה כילד כאשר נמנעת ממנו הברכה.
כוחותיו של עשו עצומים. ובמובן הזה” יעקב בשיא תמימותו מגיע לעשו… היכן שמסתיים כוחו של יעקב” מתחיל כוחו של עשו. אמנם יש אחיזה” יעקב מנסה לאחוז בעקב עשו” ליצור שותפות” אך כאשר עשו רואה את תמימותו וחולשתו של יעקב” הוא יודע שאין יעקב שותף מתאים לכוחות העצומים שבקרבו. הוא חלש מדי.
אך כעת” לאחר עשרים שנה בבית לבן” חש יעקב שעתה הוא מוכן להיות כלי ראוי לאורות התוהו של עשו. יעקב שולח מלאכים אל עשו אחיו ‘לפניו’- אל הבחינה של עשו שהיא לפניו – גבוהה ממנו” עוצמתית ממנו” אל אותה בחינת תוהו” ואומר למלאכים לבַשר לעשו – שכעת” יעקב הוא לא רק תם” אלא יש לו גם שור וחמור” צאן עבד ושפחה” חיות טהורות אבל גם טמאות. יעקב למד להתמודד עם עולמות הטומאה” הוא נהפך לכלי ראוי לאורות התוהו לשכון בתוכו וליצור איזו סינתזה שלישית מיוחדת” שבה יעקב כן מצליח לאחוז בעקב עשו” ועשו אף הוא נאחז ביעקב. המלאכים נשלחים ‘ואשלחה להגיד לאדני למצוא חן בעיניך’ – כפשוטו – כעת יש אפשרות לאורות התוהו של עשו למצוא מקום חניה אצל יעקב.

אמנם על מנת שתיווצר סינתזה כזו” גם על התוהו לקחת חלק בעניין. כוחות התוהו צריכים לוותר על מימד הפראות הטוטאלי שבהם” ולהסכים להיות ניצוקים לתבניות מסוימות. גם תנועת התוהו צריכה לתקן את עצמה מעט” למתן את פראותה השוברת” ולהסכים להיות מעט מבויתת.
לזה עשו לא מוכן. ‘וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו’. עשו לא רואה ביעקב שותף ראוי לאורות התוהו שלו המסרבים לכל שיתוף עם עולם התיקון. אורות התוהו של עשו נותרו לא מתוקנים” חפצים להישאר בפראותם משולחת הרסן.

כעת” המפגש של יעקב ועשו משנה כיוון – ומטרתו נהיית אחרת לגמרי – להוציא מעשו את תכונות התוהו שלו ולהעבירה ליעקב . הסינתזה תיווצר ” אך כולה תהיה בתוך יעקב.
לצורך העניין הזה על יעקב לעבור שינוי פנימי” יעקב חייב לאמץ לעצמו דפוסים ‘עשווים'” כדי למשוך אליו את האורות הללו. זו הסיבה שיעקב חוצה את המחנה לשניים. יעקב הוא השלמות” נקודת החיבור הממזגת תמיד בין חסד לגבורה. אך כדי לקלוט אליו את תכונתו של עשו- התכונה המתפרצת” הבוערת” בעלת העוצמה” יעקב חוצה את עצמו לשניים. חציה הוא תנועת תוהו. כל חצי הולך לכיוון שלו ורק לכיוון שלו” מבלי להתחשב בחצי שלידו. כל חצי לוקח בחשבון שהחצי השני עלול להיות מושמד ורק הוא קיים בעולם. זו תנועה הפוכה למה שיעקב רגיל בו” יעקב הוא המחבר” כמעט אי אפשר לריב עם יעקב” הניקוד של יעקב הוא הסגול” שתי נקודות ונקודה שלישית ביניהם. הוא תמיד מוצא את נקודת החיבור. לוקח ללבן עשרים שנה כדי להצליח להוציא מיעקב קצת כעס.
אך כאן – יעקב עובר למימד אחר בנפשו. הוא חוצה” לוקח כיוונים שסותרים זה את זה. מיד אחר כך הוא יאבק עם המלאך בלי לוותר” בלי לנסות ליצור חיבור” אלא מתוך חתירה ליצור הכרעה” זוהי תנועה של תוהו” תנועה עשווית.

יעקב נדרש לעבור את מעבר יבק. זהו מעבר תודעתי מעולם של יחוד ברכה קדושה – יב”ק” שזהו העולם שיעקב מצוי בו” לייחד כל דבר” למצוא את נקודת הברכה שבו” וממילא את הקדושה” והכל על פי סדר. יעקב נדרש למעבר תודעתי פנימי למקום שהוא ‘מעבר הנהר'” מעבר לנהר יבק” למקום שבו אין סדר מסודר של יחוד ברכה קדושה” אלא פראות ותנועה עוצמתית חסרת סדר לכיוונים שונים ומנוגדים.
יעקב מתעקש שעשו יקח ממנו את מנחתו. המנחה הזו עצמה גם היא בבחינת תוהו שכן היא כוללת בעלי חיים אך לא שחוטים” טמאים ולא רק טהורים. המוכנות של עשו לקבל” תפתח גם את האפשרות שעשו ישחרר” ויתן לכוחות התוהו שלו לעבור ליעקב. זו הסיבה שחשוב ליעקב שעשו יקבל את מנחתו. זה הצינור שדרכו יעקב יוכל לקבל את תנועת התוהו שכל כך חסרה לו.

יעקב אחרי המפגש עם עשו הוא יעקב אחר. מתחדשת אצלו מזיגת יין ומים” רצוא ושוב. אדם יכול להישאר באותו מקום כי הוא לא זז” כי הוא קפוא וסטטי. אך יש גם אפשרות אחרת” כיוון שהוא זז בכל העוצמה לכיוון אחד” מייד אחר כך הוא שב באותה עוצמה לכיוון הנגדי. וכל תנועה מאזנת את חברתה. אך הדופק הפנימי הוא מלא עוצמה.

יעקב שלפני המפגש עם עשו דומה למים. זרימתו נעימה ובוטחת” כל מכשול נעקף בעדינות בלי להתעמת. שניה לפני שעשו נכנס ליצחק” יעקב יוצא ממנו. אין עימות. יש עקיפה. גם את העימות עם לבן בעקבות החלפת הבנות” יעקב מיישר ועוקף. זו דרכם של המים. יש במים עוצמה פנימית אדירה” אך יש בהם גם משהו נינוח מדי. זורם ורגוע.
יעקב אחרי המפגש עם עשו דומה לאש. להבה שמצד אחד רוצה בכל כוחה לעלות” להיפרד מהפתילה בתנועת רצוא עוצמתית” ומצד שני” באותה עוצמה גם נאחזת בפתילה שלא להיפרד מעליה. בפנים קיים הרצון הפנימי ללכת עד הסוף” לא לוותר” האש בוערת בפנים” אך מבחוץ המסגרת שומרת אותה לבל תכלה” לבל תפרוץ את הכלים ותחריב. והאנרגיה העצומה הזו היא המניעה את בית יעקב מעתה ואילך” בסדר של אורות דתוהו בכלים דתיקון.
אמנם” גם אצל יעקב” מרגע שנכנס מימד התוהו למשפחה” לא תמיד יהיה אפשר לשלוט בו. וכך אנו מוצאים את שמעון ולוי עושים מעשה תוהו מובהק בפרשה שלנו” ומכים את אנשי שכם לפי חרב. עוד לפני כן דינה יוצאת לראות בבנות הארץ” ולבסוף – יוסף” שהוא שטנו של עשו” בדיוק בגלל הסיבה שכל העניינים העשווים מעסיקים אותו” שלטון” מלכות” מראה חיצוני. וממילא יוסף מושך אליו שנאה של האחים כלפיו” שאף היא תנועת תוהו טוטאלית.
כל המאורעות האלו מתרחשים רק אחרי המפגש של יעקב עם עשו. לפני כן לא היה להם מקום בבית יעקב” העוצמה הזו לא הייתה קיימת. אך אחרי המפגש עם עשו ולקיחת אורות התהו לתוך בית יעקב” העוצמה הזו מתפרצת” לא תמיד באופן שמובן ליעקב.

ואף על פי כן המחיר כדאי. נוצר כאן טיפוס חדש” מלא עוצמה והשתוקקות מצד אחד” אך מצליח” לא בלי קושי לכבוש את ההתלהבות ולשמור על המסגרת שמאפשרת חיים כאן בעולם העשייה. יעקב נותר ממזג” אך אם בהתחלה הוא חיבר בין הגבורה של אביו יצחק” לחסד של סבו אברהם” הרי כעת המיזוג הוא דרמטי הרבה יותר והוא כולל בתוכו גם את התוהו של עשו.

למעשה” בדרוש הזה אדמו”ר הזקן משרטט גם את דמותה של החסידות. אורות דתוהו” שאיפות קודש” ורצון לחיות הלב הפנימית” כמעט עד להיפרדות” אך אתם כלים דתיקון – ובראשם ההלכה ושמירתה” וקיום המצוות. אך מעתה כל אלו לא מקוימים באופן יבש” אלא מתוך הבנה וקבלה” כמעט אפשר לומר כניעה למסגרת שחייבים לקבלה כדי לשמור את האורות האלו שלא ילכו לאיבוד. וזהו בתמצית עניינה של תורת החסידות. ‘למשוך אור מפנימיות הכתר ואף מעתיק ומבחינת יחידה אל הקומה כולה’. פנימיות הכתר היא העל-מודע שלנו” החלק הפנימי שלו” שמחובר באופן ישיר” הרבה הרבה למעלה מטעם ודעת. זה שורש הנשמה” משם המוכנות למסור את הנפש” משם נקודת הגעגוע הפנימי שלא נותן מנוח” בחינת תוהו. משיכת אור משם לקומה כולה” למעשים הפשוטים” לפשט רמז דרש” שגם הם כעת מוארים באור אחר.
הנה כי כן – המפגש הזה בין יעקב לעשו מקבל בדרוש הזה בתורה אור שפה קיומית לגמרי בענייני עבודת ה’ של כל אחד מאתנו. יעקב חידש דרך בעבודת ה’. ‘ועתה יובן עניין כוונת יעקב לייחד ולחבר המקיף דתהו עם האור וכלים דתקון היינו שיהיה תמיד רצוא ושוב במזיגה אחת שלפי עניין הרצוא כן השוב דהיינו שיהיה האהבה רבה ברשפי אש ליפרד מן הפתילה כו’. ואעפ”כ יהיה אח”כ בחי’ שוב לאחד. ובע”כ אתה חי להמשיך אור אין סוף למטה דוקא בתורה ומצוות. וה”ז יחוד והתחברות המקיף דתהו עם כלים דתקון’.
המפגש בין יעקב לעשו נהפך למפגש חי אצל כל אחד מאיתנו בענייני העבודה” החום והחיות שלה” הרצוא והשוב שבנפש” והמזיגה ביניהם שהוא עניין תורת החסידות בכללותה.