ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 


תורת חסד על לשונה - לדמותו החינוכית של הרב בן ציון פריימן זצ"ל

הרב אלישע אבינר

בגמרא (סוכה דף מט ב) מובא "אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב 'פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה' - וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד? אלא... תורה ללמדה - זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה - זו היא תורה שאינה של חסד". חידוש גדול למדנו: יש תורה של חסד ויש תורה שאיננה של חסד. תורת חסד היא תורה שבעליה אינם שומרים אותה לעצמם אלא משתפים בה את כולם, הם מעניקים ממנה בנדיבות רבה לכל אחד ואחד. לא כל מרביץ תורה ברבים ראוי לתואר "תורת חסד על לשונו" אלא רק מי שמרביץ תורה שלא על מנת להאדיר את שמו ולזכות לתהילת עולם. "תורת חסד" ישנה רק במקום שאין רדיפת כבוד אלא ענווה גדולה, ואז המניע להרבצת התורה איננו אנוכיות אלא חסד.
זו היתה דרכו של הרב בן ציון פריימן זצ"ל, שנשמתו עלתה לגנזי מרומים לפני י"ח שנים. הרב פריימן היה תלמיד חכם ירושלמי מובהק, שלא היה בעולמו אלא ארבע אמות של לימוד תורה והרבצת תורה. הוא כיתת את רגליו מישיבה לישיבה (ישיבות הסדר ואפילו ישיבה תיכונית), למד עם אברכים ותלמידים בראשית דרכם בתורה ועורר אצלם אהבת תורה. הרב פריימן לא חיפש כבוד, לא קידום אישי ולא פרסום. כולו ענווה. חזותו החיצונית (ביגוד פשוט ומיושן) הסתירה את גדלותו הפנימית. תורתו היתה תורת חסד.
הרב בן ציון פריימן לא למד חינוך, כל ימיו היה יושב אוהלים, הוא לא היה פדגוג במובן הקלאסי, ויחד עם זה היה כולו חינוך.
בספר חדש - "לבקר בהיכלו" - מלוקטים סיפורים ורשמים על דמותו של הרב בן ציון פריימן זצ"ל. להלן, סיפורים חינוכיים (מעובדים ומקוצרים) מתוך הספר.
אחת לשבוע למד הרב בחברותא עם תלמיד שיעור א' באחת מישיבות ההסדר. בוקר אחד הציע הרב לתלמיד ללמוד יחד מסכת זבחים מסדר קודשים. לאחר כמה דקות של לימוד משותף, קם הרב ואמר שהוא צריך לצאת והנחה את התלמיד כיצד להמשיך לבדו את לימוד הסוגיה עם התוספות. כשחזר, ביקש הרב לשמוע מהתלמיד את מה שלמד. התלמיד הרצה לפניו את הסוגיה. כשסיים, אמר לו הרב: "אתה יכול לסגור את מסכת זבחים. תראה, אתה עוד מעט מתגייס לצבא. במהלך שירותך הצבאי, לא יהיה לך זמן רב ללמוד. לפעמים, יעמדו לרשותך רק דקות בודדות. והנה, אתה נכנס לבית כנסת, ניגש לארון הספרים ומחפש מסכת מוכרת כדי ללמוד. מחפש ומחפש, ולא מוצא, וכך חולף זמן יקר. רציתי שתראה שאתה יכול ללמוד אפילו סוגיה מסדר קודשים, למרות שאתה לא ב'ענינים'. כשיהיו לך כמה דקות פנויות ללמוד תורה, קח את הספר הראשון שאתה מוצא ותלמד... חבל על הזמן".
תלמיד ישיבה אחד כתב מאמר תורני קצר, בסך הכל שני עמודים. הוא הראה אותו לרב פריימן, ומאז ולאורך תקופה של כחצי שנה, היה הרב פריימן דן ומפלפל איתו על תוכן המאמר, על כל שורה ושורה. גם שנים רבות לאחר מכן התעניין הרב פריימן בחידושים שהופיעו במאמר.
סיפר ר"מ ותיק, שבראשית דרכו החינוכית היה "משיב" (= עונה לשאלות התלמידים על הגמרא) בישיבה תיכונית אחת יחד עם הרב פריימן: תלמיד אחד שאל אותי שאלה על הסוגיה הנלמדת, וניכר היה שלא התאמץ כלל בהבנת הסוגיה. השבתי לו בנימה של תוכחה: אילו למדת כהוגן, לא היתה מתעוררת השאלה. זמן מה לאחר מכן, ניגש תלמיד אחר אל הרב פריימן, ובפיו שאלה על הסוגיה. השאלה היתה מגוחכת יותר מהשאלה שנשאלתי. אבל הרב פריימן התייחס לשואל בכובד ראש, וישב איתו ללבן את הנושא. הרב למד איתו מחדש את כל הסוגיה, ונפתרה השאלה מאליה. בזכות היחס המכבד, קנה התלמיד בטחון ביכולותיו ואף כיון לקושייה של אחד מגדולי האחרונים.
סיפר אחד מגדולי ראשי הישיבות שהיה מיודד עם הרב פריימן, שלאחר נישואי בתו (של ראש הישיבה), הצטרף חתנו ל"כולל" שלמדו בו מסכת עירובין. כמסיח לפי תומו, אמר אותו ראש הישיבה לרב פריימן שחתנו מתקשה בהבנת הסוגיות המורכבות של מסכת עירובין. נענה הרב פריימן ואמר: למדתי 'עירובין' ואוכל ללמוד איתו. במשך כמה חודשים, נסע הרב פריימן במיוחד מירושלים לבני ברק כדי ללמוד עם החתן הצעיר...
בארוחות, נהג הרב פריימן לשבת בשולחנות של התלמידים ולשוחח איתם על תורה ועבודת ה'. פעם, התיישב הרב ליד קבוצת תלמידים ששוחחו בהתלהבות על הניצחון של אלופת ישראל על אלופת רוסיה (באחד מענפי הספורט). התלמידים השתתקו במבוכה והשתררה דממה. אבל הרב דירבן את התלמידים לשתף אותו בשיחתם, עד שאחד התלמידים אזר עוז ושאל את הרב פריימן, האם יש מקום לשמחה על ניצחון ישראלי בתחום הספורט. הרב חשב והשיב: "כאשר אחיך מצליח, לבך מתמלא שמחה על כך, אפילו אם ההצלחה היא בעניין של שטות... ".
למרות שהרב פריימן לא היה מגיד שיעור קבוע, היתה לו השפעה חינוכית עמוקה על תלמידי ישיבה רבים בזכות רגישותו ואהבתו הכנה אליהם. החיבור בין הרב פריימן לתלמידיו הוא פלא - כיצד הצליח תלמיד חכם שהיה נטוע כולו בהוויות דאביי ורבא, פרוש מענייני העולם הזה וראשו בעליונים, ליצור גשר עם צעירים תוססים הקשורים להוויה הישראלית. התשובה היא שהרב פריימן אהב אותם באמת, כיבד אותם וחיפש דרכים כיצד לפתח ולהגדיל את קורטוב התורה שבהם ולטעת בהם רצון להיות תלמידי חכמים.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות - קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים, פסיכולוגים ויועצים. טל': 02-9973232. אתר "לב אבות" - evavot.org.ill באתר - מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך, רבנים ופסיכולוגים.


תגיות: הרב בן ציון פריימן



מאמרים נוספים מעלון פרשת וישב התשע"ד:
ואהבת לחרדי כמוך - הרב שלמה אבינר
אמונה גדולה - הרב דוד לנדאו
דברים קטנים - הרב ערן טמיר
מגילת גדעון חלק ז - הרב שלמה אבינר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: