חינוך ילדים מתוך תרבות מרושעת – חלק א

כשהגרמנים נוצחו על ידי האמריקנים בתום מלחמת עולם השנייה היה ברור שאלה רעים ואלה טובים. היה ברור שאנחנו צועדים לקראת עולם חדש טוב יותר. שבעים שנה לאחר מכן אנחנו מבינים אולי קצת יותר. כי יש פעמים שהעולם הנוצרי מנסה לחסל אותנו ויש פעמים שהוא מנסה לחבק אותנו” עד שהוא חודר לכל פינה בחיי התרבות” ועד שלא נשארת אפילו פינה קטנה של עבריות מקורית או של ישראליות תמימה…
אנחנו רוצים לחנך ל”גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ” (תהילים קלט” טז)” כלומר להציע לילד עולם טוב” שלם” ללא שקר” ללא פסֵידו” ללא זיוף. חינוך כזה שעיקר מגמת הלימודים היא להפוך אותו לטוב וישר” להבשלתו לחיים לאומיים ולחיי משפחה. אנחנו רוצים שהוא יבין שכל החומר הזה הוא אינו אידיאל אלא הכרח. אנחנו רוצים שיבין שכל המסכים של האיפד” הלפטופ” האייפון” עלולים לחסום את עולמו היצירתי. הילד שלנו צריך לדעת ש’איש הקניון’ (של ד”ר דניאל שליט)” מחייך אך חסר נשמה” מרים את העיניים כלפי מעלה כדי לבחון מחירים” אך איבד קשר עם הגוף” לא גוף כאובייקט (משהו) אלא כסובייקט (מישהו).
אנחנו רוצים שהילד יבין שעיקר הטוב שה’ מרעיף עליו הוא אך ורק על מנת לתת… התקווה היחידה שלנו מול הקומפרסור הזה היא הידיעה שאורות התיקון מופיעים אך ורק בעומק של הכאב” שם” במקום שאתה מסוגל עדיין לבכות ותוך כדי כך לשמוח שאתה וילדך לא תפלו לתהום הזה של גלות עשיו…
(המשך בשבוע הבא)