האם הספיגה” הסבילה במהותה” מאפיינת דווקא חוסר מעש ויוזמה” ברירת מחדל” או אולי שהייה (stand by) מתוכננת לעריכת מאזן ותכנון התחלה חדשה. לדוגמא” כשצבא חוטף אש חזקה ואין ביכולתו או ברצונו להשיב מלחמה” הוא נכנס ל”כוננות ספיגה”” בה במודע הוא סופג אש על מנת לתכנן את צעדיו הבאים ולהיערך אליהם בהתאם. אמנם בעת ספיגת אש האויב” המצב לא נעים” ונדרשים כוחות נפש גדולים מאד לעמוד במכת האש. על אף החוויה הקשה” הראיה לדווח קצת יותר ארוך מהרגע החולף” מחזקת את עמידתו האיתנה של הכוח הסופג ופותחת לו כיוונים חדשים לפריצת דרך” בדרך להכרעה.
כמו כן” ישנם מצבים או זמנים” שהצורך בספיגה אינו סימן לחולשה אלא טעינת המצבר לצעידה יותר ארוכה” כאשר ניקח בחשבון שטמונים בצדי הדרך מכשולים שונים ומשונים. לא כל תגובה מידית מהווה בהכרח תשובה הולמת:
בחור ישיבה” תלמידת מדרשה או סטודנט בזמן לימודיהם נמצאים ב”כוננות ספיגה”: כל אחד סופג המון ידע ואפילו ניסיון” על מנת להכין את עצמו לצלילה האישית שלו בזרמי החיים הסוערים. אותה מוכנות ל”ספיגה” אינה סימן לאדישות ופסיביות עקרוניות הנובעות מאופיו הרדוד או האדיש” אלא מצורך לספוג ולהיערך בהתאם על מנת להשפיע ולתרום לחברה.
דוגמא נוספת היא גלות עם ישראל שבמשך דורות רבים הייתה בסימן “כוננות ספיגה”. אש התרבויות העולמיות השונות היכתה בנו קשות. הרבה פעמים סבלנו בלית ברירה” (ולא שאלו אותנו!). יכולת הספיגה של עמנו נבעה מכישוריו הבלתי רגילים להשגת והגשמת חיים טובים יותר. ראיה לטווח ארוך יותר מהרגע המתוח החולף” חידשה בו רוח תקווה” גילו בו תעצומות נפש וקידמו אותו לגאולה עצמית.
הדבר הזה לא בא לבד. הוכננו לכישרון התורשתי הזה מזמן: אבינו” יעקב יודע גם כן לספוג כאשר המתח ביו ילדיו עולה. וַיְקַנְאוּ-בוֹ” אֶחָיו; וְאָבִיו” שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר (בראשית לז-יא). יעקב יודע שאידאולוגיית יוסף בנו תצא לפועל בסוף הדרך ותתבסס” אולם אינו מוכן לשלם את מחיר הקנאה. לכן הוא מוכן אפילו להשתיק את יוסף בנו” למען הפנמת אותה אידאולוגיה” על ידי כל חלקי משפחת עם ישראל” בגערה: וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו” וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ: הֲבוֹא נָבוֹא” אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ” לְהִשְׁתַּחֲו?ֹת לְךָ” אָרְצָה (שם י). אבל בתוך תוכו יעקב יודע שכך יהיה: גם דברים גדולים ונשגבים יכולים להיכנס ל”כוננות ספיגה” למען הבניין המשותף.
ניצחון החשמונאים על היוונים לא היה רק נקודתי היסטורי אלא הזרמת חמצן לאומה הישראלית היוצאת בעוד 200 שנה לגלות ארוכה של כמעט 2000 שנה. “…וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים” והרגום והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכוהנים” וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה–עד החורבן השני.” (רמב”ם הלכות חנוכה א-א).
ניצחון החשמונאים לא היה רק בהתגברותם על האויב האלילי היווני” אלא גם בזה שגרמו לעם ישראל לספוג רוחניות מתאימה ומספיקה לתקופת הגלות הלא פשוטה העומדת לפניו. מאתיים שנות ספיגת רוחניות ארצישראלית עד חורבן ביתנו הלאומי” החדירו בנו יכולת ספיגה כנגד כל הקמים עלינו לכלותנו ועיצבו בנו אופי אופטימי עם ראיה לטווח ארוך” מתוך דבקות במטרה וצדקת הדרך.
אותה ספיגת תורת החשמונאים השרישה באומה הישראלית את הכוח הסגולי לגאול את עצמה” מכל מכאוביה החומריים או הרוחניים” בכל רובדי חיינו.
למרות וַיְקַנְאוּ-בוֹ (בעם ישראל על האידאולוגיה שלו)” אֶחָיו (“עמיתיו” בין משפחות העמים)” וְאָבִיו” (רבונו של עולם” שומר ישראל) שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר (את צדקת הדרך הארוכה של עם ישראל).
לא בכדי החשמונאים חיזקו בעם ישראל” באותו זמן” את יסודות האמונה: האמונה התמימה והשלמה שמי שעשה ניסים לאבותינו ביד חזקה בימים ההם (מאז יציאת מצריים)” בזרוע נטויה ימשיך אותם ויגלם בזמן הזה. אותה אמונה בלאומיות ישראל הטהורה (התורה הגואלת בכל שלמותה” של תורה שבעל פה ספוגה בתוך תורה שבכתב) היא המסוגלת להוות תשובה כנגד הזרמים הפילוסופיים הדוגלים והמעריצים את השכלתנות לשם פיתוח השכל במקום העצמה והפנמה של תכנים נשגבים על ידי כל האדם. היא נסתרת” חבויה וספוגה בתוך יסוד חיינו וקיומנו. היא מתגלה ופורצת כמעיין חבוי וספוג” הנובע מן ההר לאחר שהוא פורץ את מחיצת האבן” מתוך אטיות ועקביות ודבקות בתכלית… וְאָבִיו” שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר!
כך הוא אור פך השמן הקטן והחתום (החבוי והמופנם) בחותמו של הכהן הגדול”
ומתוך פנימיותו ושמירה על עצמו” מסוגל לגרש את כל מחיצות החושך.
