ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: בלק
פרשה נוכחית: פנחס
פרשה הבאה: מטות
 


תנו לה' להתפלל

הרב משה פרץ

עתה, הגיע הזמן לשוב לשאלה שכבר שאלנו וענינו עליה (חלקית), אולם עוד רבדים נוספים גנוזים בתשובות: למה הפועל להתפלל בבניין התפעל: וכי תפילה הינה פעולה שמכוונת לעצמי?!
ננסה לדמיין מערכת השקיה במעגל סגור, שבה העברתם של המים תלויה בהפעלת העלאת או הורדת סכרים מפוזרים. אמרנו במעגל סגור, כי המגמה באותה המערכת, היא להשיב לנקודת המוצא את המים שהוזרמו. אמנם אותו סכר, לא רק מאפשר את תנועת המים אלא גם את טיהורם והרצתם במהירות כזאת או אחרת לפי רצון המפעיל של אותם הסכרים. היינו מצד אחד אין מים ללא התנעה ראשונית, ומאידך אין חזרה ללא ויסות הסכרים על ידי אותם מפעילים. במצב כזה ניתן לדבר על מציאות החוזרת על עצמה, למרות מספר השחקנים השונה. עד כאן המשל. כך הוא בעולם התפילה: הראשון המתפלל בהוויה הינו אדון עולם: התפילה יוצאת מאת ריבונו של עולם, בהיותו עושה המון "חושבים" (פלילים, בדיקות) למען בריאתו, מתוך אחריות של אב לבניו, מורה לתלמידיו. אותן תפילות רבות ומגוונות, עוסקות באין סוף נושאים, שכולם קשורים לתיקון עולם. אותה ציפייה אלוקית התניעה את התהליך במעגל סגור: כל מה שיקרה מכאן והלאה שוב ישוב למקור, הכל לפי הפעלת אותם סכרים, שהם תפילותינו, תפילות האדם. לדוגמא, תפילה לרפואה שלמה מתחילה מאת ה' רופא חולי עמו ישראל, כי ה' רוצה ששמו יתקדש בבריאות ורפואה שלמה. תפילת האדם (היינו בדיקה אם אנחנו ראויים למבוקשנו), מורידה את הסכר ומפנה את המעבר לאותה תפילה מקורית שהחלה אצל שומע תפילות. לכן התפילה הינה פעולה החוזרת אל פועלה. האמת היא שאותו תהליך מתבצע בתוך האדם, כי השכינה בגלות, בתוכנו. לכן הוא מטהר את האדם מן הנגיעות שלו. "וכשבא האיש ישראל להתפלל צריך לגלות מקודם את בחינת השכינה שירדה עלינו בגלות והיא נמצאת גם בקרבנו רק שהיא מכוסה בלבושים, והוא (המתפלל) מוציאה ומגלה אותה בתפילתו, בחינת ממעמקים קראתיך ה'... קורא אני את ה' שיעלה מן המעמקים שלי... ובאלוקות שמגלה מקרבו מתפלל לה', ואז התפילה שמתפלל לה' היא... שה' יתברך קורא לה'" (האדמו"ר מפיסצנא, דרך המלך, עמ' ב'). תפילה הינה תנועה מעגלית מה' לה', מה' שמחוץ ל"אני" שלנו לה' המסתתר בנו והמחכה לגילוי: גילוי רצון ה' שבתוכנו, שמסתתר מאחורי כל מחיצות אישיותנו. באותו בדק הבית הנעשה בזמן התפילה ובעקבותיה, הננו נקראים להוריד את הסכר ויוצרים חלון הזדמנויות להגשמת אותה ציפייה. אנחנו נותנים לה' להתפלל אל עצמו. אותה מלאכת ויסות לא פשוטה, הדורשת כוחות נפש, החושפים והמפיקים את חפץ ה', הינה עבודה שבלב, כי בנפשנו הדבר.
על מה, איך ומתי להוריד את הסכר ולהתפלל, בע"ה בפעם הבאה


תגיות: תפילה



מאמרים נוספים מעלון פרשת ויגש התשע"ד:
גוי אחד בארץ - הרב דב ביגון
הישיבות והשוויון בנטל - הרב אלישע אבינר
מגילת גדעון - חלק ח' - הרב שלמה אבינר
אמונה בגאולה - הרב דוד לנדאו
ויבשר לנו בשורות - הרב חנוך בן פזי זצ"ל
לא לזנוח את החלום - הדסה גהלי

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: