ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: בלק
פרשה נוכחית: פנחס
פרשה הבאה: מטות
 


לא לזנוח את החלום

הדסה גהלי

כפי שראינו בחנוכה, לגבי הדלקת נרות, מבטאים בית שמאי ובית הלל שתי שיטות חינוך - עקרונות חינוכיים שמלמדים אותנו איך להסתכל על האדם. בית שמאי - פוחת והולך, בית הלל מוסיף והולך, והלכה כבית הלל.
בית שמאי קבעו כי התפתחות האדם מותנית קודם כל בהסרת הרע וביעורו, ובית הלל סבורים כי הדגשת הטוב, הרצון החיובי, הוספה הדרגתית של האור, כל אלו מאירים אותו ומטהרים אותו מהחסרונות שלו.
השאלה העקרונית - מה הגישה הבסיסית בחינוך שתשפיע על התפתחותו והתקדמותו של האדם? האם לשים את הדגש, על החלקים החיוביים והמאירים שבאדם, על השאיפות, הרצונות הנאצלים שלו, שאז מוסיף והולך - זה הכוח המניע אותו, או על חסרונותיו, הרע שבו, הקשיים שלו, שאז צריך את האש שתכלה את הפסולת והסיגים שבאדם ורק כך יוכל להתפנות להתקדם בעבודתו הפנימית?
מבחינה מעשית, מזוית הראיה של המחנך, לפי השיטה של בית הלל צריך להתמקד בשאיפות, ברצון הפנימי, להאיר את המקומות הטובים והחזקים, להתייחס לכוונות הטובות שלו, להפיח בהם אש, לחלום להגשים אותם. ככל שאדם יגלה את האורות שבו יותר ויותר יתגדל האור שבו. לפי השיטה של בית שמאי על המחנך לשים דגש על המקומות החלשים שבאדם, על הבעיות והקשיים שלו ולנסות לפתור אותם ולבער אותם כדי שיוכל להצמיח מידות ושאיפות טובות, וזה דורש ביקורת ומעקב מתמיד.
הגישה של בית הלל נשמעת טוב, אולם היישום שלה מורכב. קשה להיות מכוונן אל האור והטוב שבאדם ולאחוז באור באופן תמידי. יש היום פרסומות עם הבטחות גדולות בהישג יד, "הסוד הגדול של החיים, סוד ההצלחה... חשיבה חיובית משנה חיים... הסוד להיות שמח ולקבל את עצמך... למצוא את האור בחייך" ועוד.
אולם, מה לעשות עם אדם שלא רואה טוב ומנבא רעות כל הזמן, ומה עם אדם שקשה לו להיות בשמחה ולא מאמין בעצמו? האם אפשר להכריח אותו, לאמן אותו לחשוב טוב?
אלא שצריך להעמיק ולראות את נקודת המוצא בגישה של בית הלל - שהאדם הוא יצירה מופלאה של הבריאה, יצור נאצל ושואף לטוב. כאשר התפישה הזאת מתעוותת מכל מיני סיבות היסטוריות, סביבתיות, האדם חי עם משנת חיים מסולפת, שלא מאפשרת לו לגלות את האור שבו. מחלת הדור היא חוסר בטחון ואמון עצמי. כדי להכשיר אותו לחינוך יש להקנות לו כלים לעבוד, וללמד אותו לברוא את החלום האישי ייחודי שהוא רק שלו; ליצור מציאות אחרת... החלומות הם סוג של שאיפות, מחשבות שמשפיעות על הרגשות שלו כלפי עצמו ומכתיבות את התנהלותו והתפתחותו. החלום הוא בעצם נגיעה ומפגש עם הכוחות שלו שמאפשרים להכיר ולהאמין בעצמו. הוא צריך להשקיע לעבד גירסה חדשה על עצמו שתחשוף את האורות שבו, ואלו הכלים שיאפשרו לו להתפתח, וככל שישתכלל יותר ויתקדם הוא יצליח לגלות עוד ועוד אורות בתוכו. זו השיטה של בית הלל - הולך ומוסיף הרבה אור.
hadasage@walla.com



תגיות: שאיפות | ראיית הטוב



מאמרים נוספים מעלון פרשת ויגש התשע"ד:
גוי אחד בארץ - הרב דב ביגון
הישיבות והשוויון בנטל - הרב אלישע אבינר
מגילת גדעון - חלק ח' - הרב שלמה אבינר
אמונה בגאולה - הרב דוד לנדאו
תנו לה' להתפלל - הרב משה פרץ
ויבשר לנו בשורות - הרב חנוך בן פזי זצ"ל

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: