הסנה כקדימון לסיני

תחילת התגלות הנבואה של משה רבנו” היא במחזה הסנה. שם הונחה התשתית לבניין האמונה בישראל” שאינה רק בגדר מחשבות מופשטות” כי אם קשורה למצוות עשה ולמצוות לא תעשה. ורק על ידי כך יהודי יגיע לשלמותו הרוחנית.
במראה הסנה (ג”ה) נאמרו שתי מצוות:
1. לא תעשה – “אל תקרב הלום”
2. עשה – “של נעליך מעל רגליך”” אפילו המקום שהנך עומד בו כרגע – מקום קדוש הוא. שואל אוה”ח הקדוש – הסדר בפסוק צריך היה להיות הפוך” כלומר קודם “של נעליך”” שהיא “הסרת המכשול שכבר הוא נתון בו” שהוא עומד במנעלו על אדמת קודש” ואחר כך יצו עליו לבל יקרב הלום”.
ותשובת אוה”ח: מצוות עשה נועדו להעלות את האדם לדרגות רוחניות גבוהות ואילו מצוות לא תעשה נועדו למנוע מהאדם נפילה והידרדרות. (וע’ מהר”ל תפארת ישראל פ”ד; רמב”ן ומשך חכמה שמות כ ח). ולכן בראש ובראשונה בחר ה’ לצוותו על הלאו” שכאמור סכנתו מרובה (אל תקרב הלום)” ורק לאחר מכן יתאפשר לו לקיים את העשה “של נעליך מעל רגליך” וכדברי אוה”ח הקדוש: תמיד יקדים ה’ בציוויו את הלא-תעשה לעשה” את השמירה לעשייה” כמו “ושמרתם ועשיתם” (דברים ד ו) “לשמור ולעשות”(שם כח יג)
ממשיך האוה”ח ושואל: מדוע לא ציווהו כשהיה מחוץ לתחום” טרם היכנסו למקום הקדוש” בהיותו רחוק מהסנה” במצות לא תעשה לבל יקרב בנעלו אשר ברגלו על אדמת קודש. ותשובתו: “ואולי כי אינו ראוי הדבר להתייחד הדיבור עליו” כי אם בצירוף אזהרת אל תקרב הלום (שהיא ההתגלות הראשונה אליו” בה נוצר הקשר הנבואי). תירוץ נוסף שלא נתקדש המקום שבו עמד רק לאחר שהתקרב לסנה”. כי בשעה שקרא הקב”ה אל משה” עדיין לא הייתה קדושת המקום” וציווי ה’ למשה היה הכנה” לקראת קידוש המקום טרם התגלות הקב”ה.
מחזה הסנה הבוער באש ואיננו אוכל” מסמל את נצחיותו של עם ישראל הקונה את נצחיותו בקיום מצוות עשה ולא תעשה” כאמור לעיל. כפי שנאמר בתפילה “ודבריו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים”. ובא להשלמתו בתרי”ג המצוות” של שס”ה ל”ת ורמ”ח עשה אשר קיבלנו בסיני.