ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


וַיִּחַד

הרב חנוך בן פזי זצ"ל

"וישמע יתרו.... ויספר משה לחותנו... וַיִּחַד יתרו"/
מדוע משתמשת התורה בפועל יוצא דופן זה, במקום 'וישמח יתרו'. ומה הצורך בתוספת סיפור משה לחותנו, לאחר ששמע את כל אשר עשה וכו'.
מסביר אוה"ח הקדוש: הצורך בתוספת סיפור ניסי ה', כי מרחוק נשמעים הדברים בכללותם ולעיתים אף נראים מוגזמים. ומאחר שיתרו היה אחד מארבעת יועצי פרעה, ידע את עצמת האימפריה המצרית שאחד ממרכיבי כוחה היה היותה בית עבדים, שמעולם לא ברח עבד משם. וחשש שמא המצרים יתאוששו ויחזרו וישעבדו את ישראל, אך לאחר שמשה פירט כיצד נשבר כוחם הצבאי בטביעתם בים סוף, ואף כוחם הרוחני, המופיע בחז"ל בדמות שרו של מצרים אשר מת על שפת הים שלאחרי הנפילה אין תקומה. אזי יתרו שמח ובירך על הנס.
באשר לשימוש במילה 'ויחד' מתרגם אונקלוס: וַחַדִי מילה בארמית שמשמעותה שמחה - ושמח.
תמה אוה"ח על פירושו של אונקלוס, מדוע תשתמש התורה במילה ארמית, כשבאוצר הלשון העברית ישנם שמות רבים לשמחה, ובראשם 'שמח'? ותשובתו: יש שמחה שעצמתה רבה, הגורמת לשינויים בגוף האדם, וכעין צמרמורת וחידודי בשר שמרגיש האדם, כי מרוב השמחה נתחדד בשרו. ומה שנאמר 'ויחד יתרו', אינו מלשון ארמית שהוא שמחה, אלא שנעשה בשרו חידודין, וחידוד זה יבוא מתוך עוצם השמחה.
רש"י מפרש על המילים "ויחד יתרו" שני פירושים "1. וישמח 2. נעשה בשרו חידודין שהיה מיצר על איבוד מצרים". וקשה, מדוע רש"י מקטרג בפירושו השני על יתרו ולא מסתפק בפירושו הראשון ששמח בהצלתם של ישראל ובהשגחת ה' הטובה עליהם.
בעל 'ישועות מלכו' (ר' יהושע לייב מקוטנא) מציין בסוף ספרו שלושה ביטויי שמחה עם ההבדל ביניהם: שמחה, ששון וחדוה.
שמחה - דבר חדש הבא לאדם, דבר שמעולם לא היה לו.
ששון - דבר שהיה ביד האדם, אבד ממנו וחזר אליו. למשל, ברית המילה - שש אנכי על אמרתך. כדברי חז"ל, אדם הראשון נולד מהול ורק חטא עץ הדעת טימאוֹ רוחנית וגופנית וחזרה הערלה להופיע אצלו. וכשאדם מל, הוא חוזר למצבו הראשוני של אדה"ר קודם החטא. ששון מופיע גם בשמחת הנישואין כי בחז"ל דרכו של איש לחזר על אבדתו, ובמוצאו את אשתו מתאימה המילה ששון. ובאותו הקשר, בברכת הנישואין נאמר "אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה", שהכלה שמחה על דבר חדש...
חדווה - שמחה המהולה בעצב. דוגמא: כשעולה עזרא מן הגולה וכולם רואים את בניין בית שני, אומר: "ועתה אל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם". כי שבי הגולה שביניהם יש מהם שראו את הבית הראשון בתפארתו, מחד שמחים על הבניין החדש, אך לבם כואב על התמעטות קדושתו ותפארתו של הבית השני.
ולכן השתמשה התורה אצל יתרו ב'ויחד' שהיא מילה עברית לשון חדוה, האוצרת בתוכה ביטוי שמחה ועצב ( וכן לגבי יתרו עיין ב'תורה תמימה' על אתר).
לפי זה פירש רש"י את שני פירושיו. ונזכה ל"ששון ושמחה ישיגו ונס יגון ואנחה".


תגיות: ויחד יתרו



מאמרים נוספים מעלון פרשת יתרו התשע"ד:
הוי כל צמא לכו למים - הרב דב ביגון
אריאל שרון גיבור ישראל? - הרב שלמה אבינר
חנוך לנער (סיום) - הרב אלישע אבינר
עשיתי דבר רע - הרב שלמה אבינר
שמרם, ברכם, טהרם. - הרב אייל ורד
בין 'אחר' ל'מתאחר' - הרב ערן טמיר
כי האדם עץ השדה - הדסה גהלי
לא יום ולא לילה - הרבנית טל רחמני
אין רשות לוויתורים! - הרב דוד לנדאו

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: