לא יום ולא לילה

חצות וקצת. במכון מאיר הסתיים יום העיון לקראת ט”ו בשבט. אחרוני המתמידים מהדקים את מעיליהם ויוצאים אל הרוח הקרה. על ספסל בשדרה יושבים נער ונערה. עיניו בעיניה” עין בעין יראו” ומעיניהם של אחרים לא ייראו.
אישה מבוגרת ניגשת אליהם” מזמינה אותם לפגישות הבאות לביתה. “הבית חם והקפה בחינם”. “תודה!” הם מתפעלים. “אבל אנחנו רוצים לשבת דוקא כאן” תחת העצים הירוקים”” ומצביעים להמחשה על הענפים השחורים.
חצות וקצת. של הלילה” כמובן. קבוצה של צעירים קולניים ליד הקיוסק” עם אוטו של אחד ההורים. על המדרכה תלמידים ממכון מאיר” ובכיוון השני צעירים לובשי שחורים. בצומת הרמזורים כבר עברו לנוהל לילה” והם מהבהבים באורות כתומים. אבל חוץ מהם” אין סימן נוסף לסיום היום. האוויר מבושם מריח המאפיה. הלחמניות והפיתות” המלאות והריקות” המעוטרות בשומשום והחלקות” כל ההפתעות הטריות שתגענה בעוד כמה שעות לחנויות המכולת” עכשיו נולדות” עכשיו מתהוות” בדממה עדינה ובריח חצוף. לולא התורה של מכון מאיר השכן” איך היה הקמח הופך ללחם? לולא הפעילות של אנג’ל השכנה” איך היתה התורה של המכון הופכת לתורת חיים?
בשיעור הלילי הראשון של היום” יום העיון” הרב שרקי ליהטט בקסמיו בין פירות עץ הדעת ועץ החיים” פירות ט”ו בשבט של מקובלי צפת” ופירות הקץ המגולה של זמננו. הרב לונדין לימד שעבודת חודש שבט היא תיקון הלעיטה. אכילה מסודרת ומבוקרת משפיעה על סדר ושליטה בכל חלקי האישיות. הרב וישליצקי התייחס לראש הממשלה” שמת בימים אלו באופן סופי. הוא נזכר בתשעה באב בקיץ ההוא שבער בכתום” כשקבוצה של רבנים חשובים הלכה להחזיר בתשובה את ראש הממשלה” ואליהם הצטרף איש פשוט. כמה עצובה התוצאה” וכמה מתוקה המעשיה…
בשמים מרצדים כוכבים. מתחתם” בצמתים” אורות כתומים. הם מהבהבים כמזהירים מהעייפות של מחר” ואין איש שומע. זוג טרי משוחח על ספסל. אישה מבוגרת שביתה מתרוקן מציעה אכסניה לצעירים שביתם מתרקם. ריח טרי ממאפיה ותיקה נפגש עם תורה רעננה ועתיקה. אם אין תורה אין קמח. אם אין קמח” אין תורה. האישה חיברה שיר בבוקר: “ט”ו בשבט./ רוב גשמי השנה כבר יצאו./ גם רוב שנותי עברו./ רציתי להיות תפוז / ומצאתי עצמי צימוק.” עכשיו” כשהיא פוסעת בנחת לביתה” מרגישה צעירה כמו בנות מכון אורה” היא ממלאה את ראותיה באוויר הלילי” פותחת מעילה לחוש את הקור החד” מסתכלת על חבורת הצעירים שחולפים על פניה דחוסים במכונית של אחד ההורים” קולותיהם מלהגים דרך החלונות הפתוחים” והיא חושבת: כמה” כמה הרבה פירות מתוקים!